עדות אישית על עינויים בכלא הסיני מאת גאנג צ’ן, מתרגל פאלון גונג

שמי גאנג צ’ן ואני ממרלטון ניו ג’רזי. הגעתי לארה”ב לפני שלושה חודשים מבייג’ינג. בעבר הייתי מנהל הלוגיסטיקה בחברת קרלסברג הבין-לאומית בסניף בייג’ינג. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה האישית שלי כמתרגל פאלון גונג בסין.

מעצר ללא משפט

ביוני 2000 נשלחתי ללא כל משפט למחנה העבודה בכפייה טואן-הה בבייג’ינג למעצר של שנה, פשוט מפני שאני מתרגל פאלון גונג.

הסוהרים במחנה העבודה השתמשו במערכת שלמה של שיטות לשטיפות מוח כדי לאלץ אותי לוותר על פאלון גונג. השיטות בהן השתמשו כללו איומים, שקרים, תעמולה ועינויים גופניים ונפשיים. באחד הימים בספטמבר 2000 ראיתי שוטרים מכים ומחשמלים באמצעות כ-10 אלות חשמליות בו-זמנית מתרגל אחר של פאלון גונג בשם טיאן-טונג סון, מכיוון שהוא סירב להשתתף בוועידה המגנה את פאלון גונג.

דבר אחד שהייתי רוצה להסב אליו את תשומת ליבכם הוא, שבמחנה העבודה הזה ראיתי מאמרים של התקשורת הסינית הממלכתית הטוענים כי ארגון אמריקני מסוים נגד כתות תמך ברדיפה נגד הפאלון גונג.

לעולם לא אשכח את הסצנה האיומה הזאת: שכבתי בוכה על המיטה, כמו דג מת בגלל הפציעות, כשאני שומע את הצעקות האיומות של מתרגלים שעונו! הרגשתי שאני בגיהינום! אבל הפצע הכואב ביותר היה בלבי!

כשהייתי במחנה העבודה אפשרו לי לישון רק פחות מ-4 שעות ביממה. בספטמבר 2000 הם לא הרשו לי לישון במשך חמישה עשר יום ברציפות בעודי עובד בעבודה אינטנסיבית או סובל עינויים פיזיים במהלך היום. באחד הימים באוקטובר 2000, השוטר שי חשמל אותי ללא הרף באלה חשמלית בעוצמה כזאת, שאזורים גדולים בזרועותיי, צווארי, ראשי ובעור גבי נכוו.

באחד הימים בפברואר 2001, מכיוון שסירבתי להשמיץ את פאלון גונג, המשטרה גייסה תריסר אסירים שוויתרו על תרגול הפאלון גונג תחת לחץ, כדי להכות אותי ללא רחמים. חלקם היו מתרגלים עמיתים לשעבר שהכרתי בעבר. הם היכו אותי עד שגופי היה מלא פצעים ופניי הושחתו. לאחר מכן חסמו את פי וקשרו אותי כשזרועותיי לאחור, אילצו את גופי לרכון קדימה וקשרו את ראשי ואת רגליי ביחד. באותו הרגע כמעט נחנקתי והרגשתי כאב בלתי נסבל בגב התחתון. כמעט התעלפתי והרגשתי שאני על סף מוות. העינוי הכואב הזה חרג מגבול הסיבולת שלי.

נכנעתי בניגוד לרצוני

התמוטטתי ונכנעתי בניגוד לרצוני. לא הייתי מסוגל ללכת כשבועיים. מתרגל אחר בשם לו צ’אנג-ג’ון שסבל מאותם עינויים הפך משותק ולא היה מסוגל עוד לקום שוב. לעולם לא אשכח את הסצנה האיומה הזאת: שכבתי בוכה על המיטה, כמו דג מת בגלל הפציעות, כשאני שומע את הצעקות האיומות של מתרגלים שעונו! הרגשתי שאני בגיהינום! אבל הפצע הכואב ביותר היה בלבי!

מאז הרדיפה, איבדתי את מקום עבודתי ונלקחתי מהמשפחה המאושרת שלי. כל מה שחוויתי היה השפלה ועינויים. בנוסף לעינויים גופניים, הסוהרים האלו רמסו את הביטחון ואת הכבוד שלי. הם הכריחו אותי להפוך לאדם שאני בז לו. הם הכתימו את נפשי והרסו את תקוותי. נפלתי לדיכאון עמוק. הרגשתי כאילו חבורת מפלצות זדוניות צוחקות עלי בזמן שהן מענות אותי, ואומרות לי: “מגיע לך לחיות בגיהינום! מגיע לך להיות מושפל ולעולם לא יהיה לזה סוף”.

חוסר אונים … התקופה החשוכה ביותר בחיי

הבטחתי פעם לנהוג על-פי העיקרון של “אמת, חמלה וסובלנות”, אבל בגדתי בהכרה שלי תחת לחץ קיצוני! לא יכולתי לדמיין איך אתמודד עם המשפחה שלי, החברים ועם האנשים שאני מכיר. לא רציתי שיידעו שאני מוג לב. פתאום הוצפתי בחרדה, דיכאון וחוסר אונים. אפילו חשבתי להתאבד. הייתי עד ראייה לרבים ממתרגלי פאלון גונג לשעבר אחרי שוויתרו על פאלון גונג תחת לחץ, שהכו וקיללו אחרים במטרה להראות שהם באמת “עברו שינוי”. התנהגותם ביטאה את טבעה האמתי של הרדיפה הזו – הפיכת אנשים טובים ואדיבים לעבריינים אלימים ואכזריים! אמרתי לעצמי: “אני לא יכול להיות אחד מהם. אני רוצה להיות אדם טוב! בלי קשר למה שקרה, אני עדיין אמשיך לנהוג על-פי העקרונות של “אמת, חמלה וסובלנות”! מחשבה זו הרגיעה במידה מסוימת את לבי הכואב ונשאה אותי לאורך כל התקופה החשוכה ביותר בחיי.

לעומת זאת, היו אנשים שעברו שטיפות מוח על ידי שקרים זדוניים כאלה ואיבדו את זהותם לחלוטין, והפכו חולי נפש עקב הלחץ האדיר. הייתי עד לשישה מקרים כאלה כולל ידידי ג’ו ג’י-ליאנג, מהנדס בעל תואר שני. הוא התחיל להזות ולא הכיר את הוריו ואת אשתו ודיבר שטויות לאחר שיצא ממחנה העבודה לשטיפת מוח בפברואר 2003.

שחרור ממחנה העבודה

אחרי ששוחררתי בדצמבר 2001, הסיוט שעברתי במחנה העבודה רדף אותי כל הזמן. הרגשתי מסוחרר, תשוש, מדוכא, מפוחד, אשם וחסר אונים. התחלתי לסבול מדפיקות לב ונדודי שינה.

כיוון שהרגשתי כה אשם על כך שנכנעתי לשטיפת המוח, הייתי מתוסכל בטיפוח שלי. הרגשתי בושה בכל פעם שחשבתי על פאלון גונג. ניסיתי דרכים רבות אחרות, כמו נסיעה, ספורט, קריאה וכו’ כדי להתרחק מהרגשות הרעים, אך נכשלתי. אפילו פיתחתי עוינות כלפי החברה. הסיבה הייתה שאיבדתי כבוד ותקווה לעצמי. לבסוף היה זה פאלון גונג שעזר לי להחזיר את הביטחון העצמי וההערכה העצמית שלי. אני מתנחם מההכרה שחזרתי לאורח חיים שקט וישר.

לאחר שחרורי ממחנה העבודה, בגלל המומחיות שלי בעסקים הקשורים ליבוא ויצוא, התמזל מזלי וקיבלתי הצעה למשרה בחברה אמריקנית. כך קיבלתי ויזת H-1  והגעתי לארה”ב, שם אני יכול עכשיו לדבר בחופשיות על החוויות שלי. מתרגלים אחרים בסין אינם כה בני מזל.

אנא עזרו לנו להפסיק את הרדיפה הזו.

בכבוד רב,
גאנג צ’ן

18 באוקטובר 2003, הרטפורד, קונטיקט