ערב הרדיפה
פאלון גונג הופץ לראשונה לציבור הרחב במאי 1992בסין, והיה אחת מקבוצות הצ'יגונג הרבות שנרשמו באגודה לחקר הצ'יגונג בסין, שהיא גוף ממשלתי. במשך מספר שנים נהנתה השיטה מקבלה רשמית ואפילו מעידוד.
הסמינרים של פאלון גונג נערכו באולמות גיבורי העם ובשגרירויות סין מפריז ועד ניו יורק. מספר בכירי ממשל ובכירי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק”ס) לקחו חלק בלימוד השיטה.
במרץ 1996 • הפאלון גונג פרש מאגודת הצ’יגונג מכיוון שסירב לבקשת האגודה לגבות כסף עבור התרגול וביקש לממש אוטונומיה ללא התערבות מצד הממשלה או המק”ס.
כמעט מיד לאחר מכן, החלו להופיע מאמרי ביקורת על פאלון גונג בכלי התקשורת המקומיים בשליטת המק”ס. המשרד לביטחון הציבורי החל לפקח על מתרגילי פאלון גונג וספרים של פאלון גונג (שהיו רבי מכר באותה העת) נאסרו לפרסום. אמנם השיטה המשיכה להתפשט ולגדול – עם הערכה של כ-70 מיליון מתרגלים עד 1998 – אך ההטרדות של המתרגלים והמעקב אחריהם הואצו אף הם.
באפריל 1999 הופיע מאמר בעיר טיאן-ג’ין הלועג לפאלון גונג. המאמר נכתב על ידי גיסו של לואו גאן, ראש המשרד לביטחון הציבורי של סין וחבר הוועדה המתמדת של הפוליטביורו רבת העוצמה של המק”ס.
החל מה-19 באפריל ועד ה-24 בו, מתרגלי פאלון גונג החלו לערוך מחאות שֶבֶת מחוץ למשרד העיתון בדרישה להתנצלות, טקטיקה משפטית, שהובילה להתנצלויות במקרים מבודדים דומים שהתעוררו במקומות אחרים בסין בסוף שנות התשעים. אולם הפעם, הלשכה לביטחון הציבורי בטיאן-ג’ין גייסה שוטרים נוספים לפיזור הפגנות, כדי לכסח את מתרגלי פאלון גונג אשר הגיעו לעתור (למען הזכות לתרגל פאלון גונג), מה שגרם לפציעתם של מתרגלים. המשטרה עצרה 45 איש.
כאשר מתרגלי פאלון גונג ביקשו לשחרר את העצורים האלה, נאמר להם כי המשטרה פעלה על פי הוראות שהגיעו מבייג’ינג, וכי המתרגלים שנעצרו לא ישוחררו ללא אישור מבייג’ינג. משטרת טיאן-ג’ין הציעה למתרגלי פאלון גונג להגיע לבירה אם הם רוצים לעתור. “רק בבייג’ינג ניתן לפתור את הבעיה”, נאמר להם.
ב- 25 באפריל, 10,000 עד 20,000 מתרגלי פאלון גונג התכנסו בשקט מחוץ למשרד העתירות המרכזי של הממשלה, וקבלו הוראות על ידי כוחות הביטחון להתאסף מיד מחוץ למתחם הממשלה המרכזית – ג’ונג-נאן-האי.
כמה ממרגלי הפאלון גונג נפגשו עם ראש הממשלה דאז, ג’ו רונג-ג’י ועם מנהיגים בכירים אחרים, בדרישה להפסיק את ההטרדות וההגבלות על פרסום כתבי הפאלון גונג ולשחרר את המתרגלים מטיאן-ג’ין. ג’ו הבטיח לנוכחים כי המפלגה אינה מתנגדת לפאלון גונג והסכימה לשחרורם של המתרגלים העצורים. לפנות ערב, שחררה טיאן-ג’ין את כל מתרגלי הפאלון גונג העצורים בהתאם להוראות הממשלה המרכזית.
ג’יאנג דזה-מין זועם: “המפלגה הקומוניסטית חייבת לשרש את הפאלון גונג”
מנהיג המפלגה דאז, ג’יאנג דזה-מין, הגיב למחאה בצורה שונה לחלוטין. על פי הדיווחים, הוא כעס שמתרגלי פאלון גונג הצליחו לארגן מחאה כה גדולה מחוץ למתחם הממשלה, הוא הוטרד מגודלה ועצמאותה של השיטה, וראה את הפילוסופיה המוסרית שלה כבלתי תואמת לאתאיזם של המפלגה. ג’יאנג היה נחוש בדעתו באותו ערב כי על המפלגה הקומוניסטית לשרש את הפאלון גונג – דת שמספר מתרגיליה שווה לפחות למספר חברי המפלגה.
לאחר מכן, המק”ס החלה במתקפות מתואמות ומתוזמרות בהיקף נרחב נגד מתרגלי פאלון גונג.
על פי דיווחים עיתונאיים, נראה כי ההחלטה הייתה בעיקר של ג’יאנג דזה מין, ראש המק”ס דאז. ה- Washington Post למשל, ציטט ממקורות שהצהירו כי: “ג’יאנג זמין לבדו החליט שצריך לחסל את הפאלון גונג”, ו”בחר את מה שלדעתו היה יעד קל”. כמה אנליסטים העלו השערה כי האיסור על הפאלון גונג היה מונע במידה רבה מתשוקתו של ג’יאנג לגבש ולאחד כוח פוליטי בתוך הפוליטביורו של המק”ס. אחרים הסבירו שג’יאנג ומנהיגים בכירים אחרים בצמרת התייחסו לפאלון גונג כמנוגד לאתאיזם המוצהר של המפלגה וכאיום להגמוניה האידיאולוגית שלה בסין. אחרי הכול, לשמור במידה רבה על משטר באמצעות שחיתות, אלימות וטובות אישיות, הלך ונעשה קשה יותר כאשר אחוז גדול מהאוכלוסייה מאמץ בכל לב ערכים כמו אמת, חמלה וסובלנות כעקרונות לחיות על פיהם.
במשך כל האביב של שנת 1999 התפתחה סדרה של אירועים שהגיעה לשיאה בנקיטת אמצעים ודיכוי בקנה מידה גדול שהחל ב- 20 ביולי. בסוף אפריל הופץ מכתב של ג’יאנג דזה מין בקרב בכירי מנהיגות המפלגה המרכזית עם הוראות ללמוד וליישם את הוראותיו. המכתב מאפיין את הפאלון גונג כאויב מדינה, שיש לנטר אותו ולשלוט עליו כדי להגן על ביטחון המק”ס. במאי 1999 הופץ תזכיר פנימי לחברי המפלגה בכל רחבי סין שהדגיש נקודות דומות.
ב -10 ביוני, 1999, הוועדה המתמדת של הפוליטביורו הקימה את “משרד 610” כשלוחה של המפלגה. מטרתו היחידה של משרד 610 הייתה מאז ומתמיד –לנטר, לאתר ולרדוף מתרגלי הפאלון גונג (ושאר קבוצות דתיות לא אהודות).
“אמת- חמלה- סובלנות” הם מחוץ לחוק באופן רשמי בסין
ב- 20 ביולי, 1999, מאות מתרגלי הפאלון גונג נלקחו למעצר על ידי כוחות הביטחון. יומיים לאחר מכן, ב- 22 ביולי, ה- “חרם-איסור” על הפאלון גונג הוכרז רשמית.
עורכי דין סינים ומומחים בין-לאומיים: הרדיפה הזו אינה חוקית
לדברי מומחים משפטיים, לא למשרד 610 ולא למק”ס הייתה סמכות חוקית לפעול בשם המדינה כדי לנקוט באמצעים כאלה נגד הפאלון גונג. ואכן, לדברי עורכי דין סינים ומומחים בין-לאומיים כמו הקרן לחוק זכויות אדם, האיסור עצמו לתרגל בפאלון גונג הוא פעולה בלתי חוקית על פי החוק הסיני והבין-לאומי כאחד.
בתחילה, העיתונות בשליטת המק”ס הצהירה שפאלון גונג נאסר לתרגול כי הוא מהווה איום על הסדר החברתי, וגם משום ה”תיאיזם” (אמונה באלוהות) שלו; וערכים של אמת, חמלה וסובלנות אינם תואמים את המטריאליזם המרקסיסטי. בניגוד לדעה הרווחת, פאלון גונג לא נאסר כ”דת רעה” או כ”כת רעה”. התווית המשפילה הזו יושמה שלושה חודשים אחרי שנקיטת האמצעים החלה, כאמצעי לערער את האהדה הציבורית כלפי המתרגלים ולהצדיק בדיעבד את האיסור על פאלון גונג.
איסור על ספרים וחומרים אחרים המקדמים את הפאלון גונג
על פי מסמכים רשמיים שפרסם המשרד לביטחון הציבורי ביולי 1999, חל איסור להציג בפומבי תמונות וסמלים כלשהם הקשורים לפאלון גונג, כמו גם להחזיק או להפיץ ספרים או חומרים אחרים המקדמים את פאלון גונג, להתקהל במטרה לתרגל את תרגילי פאלון גונג, או להתארגן כדי למחות נגד האיסור-החרם.
אנשים הממשיכים לעסוק בפאלון גונג (גם אם רק באופן פרטי בביתם) ו/או מבקשים למחות בשקט נגד הדיכוי, נכלאים באופן שגרתי, מעונים ולעיתים נרצחים בשעה שכוחות הביטחון מאלצים אותם לוותר על אמונתם הרוחנית. אלה המוותרים על השיטה תחת לחץ הופכים מכווני מטרה לניטור והטרדות עם שחרורם, במטרה למנוע מהם לחזור שוב לתרגל בפאלון גונג. המרת דת בכפייה הייתה בתחילה ונותרה עדיין המטרה האולטימטיבית של קמפיין המפלגה נגד פאלון גונג.