לחץ בינלאומי

בתעמולה שלה נגד הפאלון גונג, המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק”ס)  ניסתה לתמרן את דעת הקהל באמצעות מידע ושליטה על מסרים.

כתוצאה מכך, ברחבי העולם הדמוקרטי ניתן למצוא נבחרי ציבור, יזמים, פרופסורים ועיתונאים השותפים לשמירה על שתיקה לגבי מה שכמה מומחים משפטיים מכנים “רצח עם של פאלון גונג” או “רדיפה אכזרית של קבוצה שוחרת שלום”. בד בבד, אנשים רבים זעמו על טקטיקות הלחץ של המק”ס וכתוצאה מכך הפכו אפילו יותר פתוחים וגלויים בהבעת תמיכה בפאלון גונג.

המק”ס ביצעה את טקטיקות הלחץ הללו בעיקר באמצעות ערוצים דיפלומטיים, הפזורה הסינית, יחסים בין ערים תאומות, כמו גם באמצעות אנשי אקדמיה מערביים לענייני סין ואנשי עסקים שרצו להשקיע והיו מעוניינים בגישה לתוך סין עצמה.

פוליטיקאים מערביים המביעים סוג כלשהו של תמיכה בפאלון גונג הם היעדים העיקריים לתמרוני המפלגה הקומוניסטית. ראש המפלגה לשעבר ג’יאנג דזה-מין, הנחשב האחראי לפתיחת הקמפיין, חילק באופן אישי ספרי קומיקס המכפישים את פאלון גונג לראשי מדינות כמו ביל קלינטון ולאחרים.

חברי קונגרס ופרלמנט היו באופן דומה מטרה למטר התקפות תעמולה. חברי קונגרס מדווחים שהם מקבלים בקביעות שיחות טלפון, מכתבים, מגזינים ותקליטורים מאנשי השגרירות הסינית המסתובבים בוושינגטון; אלה מלווים לפעמים בהזמנות לביקורי יוקרה רשמיים בבייג’ינג.

אפילו על בכירים בערים קטנות לא נחסכה התעמולה. ראנדי וופל, ראש העיר סנטי מדרום קליפורניה, קיבל מכתב מהקונסול הכללי של המפלגה הסינית בלוס אנג’לס המשמיץ את פאלון גונג. וופל כתב לו בחזרה:

“באופן אישי המכתב שלך הקפיא אותי עד לשד עצמותיי. הייתי בהלם מכך שמדינה קומוניסטית תטרח במידה כזאת, כדי לדכא את מה שמקובל באופן טבעי במדינה הזאת. . . יש לי את הכבוד הגדול ביותר לעם הסיני בארצך ובכל מקום אחר בעולם, אך עליי להיות כנה בדאגתי לגבי הדיכוי של זכויות אדם על ידי ממשלתך כפי שמעידה בקשתך”. לאחר מכן פרסם מר וופל הכרזה מטעם ראשות העיר המשבחת את הפאלון גונג.

– “וול סטריט ג’ורנל” (המאמר)

ראשי ערים אחרים, כמו ווילי בראון מסן פרנסיסקו, בחרו במקום זאת להתרפס מול הממשל הסיני ולבטל את תמיכתם בפאלון גונג.

יחד עם שיחות הטלפון הסטנדרטיות, מכתבים וביקורים אישיים רגילים שמטרתם הייתה להשמיץ את פאלון גונג, מתועדות גם טקטיקות לחץ הכוללות איומים על פעולות סחר, חילופי תכניות בתחום האקדמי והתרבותי, או איום בניתוק יחסים עם עיר תאומה אם לא יעמדו בדרישות המק”ס. בכתבה ב”וול סטריט ג’ורנל”, קלאודיה רוזט נותנת תחושה על כמה ידיים היה צריך לכופף בנוגע לפאלון גונג.   (מאמר)

כדי להרחיק את הרדיפה מתשומת הלב הציבורית, המק”ס פועלת גם באופן ישיר למנוע הפגנות של פאלון גונג. ביוני 2002, למשל, ג’יאנג דזה-מין היה אמור לערוך ביקור רשמי באיסלנד במסגרת מסע ביקורים בארבע מדינות אירופאיות. ג’יאנג הצליח ללחוץ על ממשלת איסלנד (הדמוקרטיה הממושכת העתיקה ביותר בעולם) להשתמש ברשימה שחורה שהמק”ס סיפקה לה כדי למנוע ממתרגלי פאלון גונג להיכנס למדינה במטרה להפגין במהלך הביקור . כתוצאה מכך, יותר מ-3,000 אזרחים איסלנדיים, שבמקור לא ידעו דבר על פאלון גונג, יצאו לרחוב כשהם לובשים בהפגנתיות מחסומי פה כדי למחות הן על הרדיפה בסין והן על הכניעה של הממשלה שלהם.

בדוגמה אחרת, בלחץ של המק”ס ניסה שר החוץ האוסטרלי אלכסנדר דאונר (בסופו של דבר ללא הצלחה) למנוע מפאלון גונג להציג שלטי מחאה מחוץ לשגרירות הסינית. (ראה קישורים: 1, 2, 3)

המאמצים האלה לגרום לסוגיית הפאלון גונג להיעלם, הגיעו במידה מסוימת לרמת גיחוך קטנוני. אנשי המק”ס פעלו בקדחתנות כדי לחסום מהפאלון גונג להשתתף במצעדים של ה-4 ביולי או בתהלוכות של יום סנט פטריק הקדוש, ולסגור תערוכות אמנות המציגות ציורים של מתרגלי פאלון גונג. (קישור)

יעד בולט נוסף היו חברות התקשורת המעסיקות מתרגלי פאלון גונג ומדווחות בהרחבה על הרדיפה בסין, בעיקר טלוויזיית שושלת טאנג החדשה (NTDTV)  ועיתון האפוק טיימס. בקנדה למשל, פקידים בקונסוליה הסינית עשו מספר פעולות  כדי למנוע שידור של NTDTV באמצעות חברת  הכבלים “רוג’רס”; רוג’רס משדרת כעת בשמונה ערוצים של הטלוויזיה המרכזית בסין (CCTV)  שבשליטת המשטר הסיני.

מופעי להקת אמנויות הבמה שן יון Shen Yun Performing Arts, הכוללים ריקודים המתארים את המאבק של פאלון גונג לחופש בסין, פגשו גם הם בזעמה של המפלגה. מאז שנת 2007 כמעט בכל אחת מעשרות המדינות בהן החברה מופיעה, עובדים בקונסוליה ובשגרירות הסינית לוחצים על תיאטראות להפר חוזים, שולחים מכתבים בדואר לנבחרי ציבור במדינות המארחות את ההופעה ו”מייעצים” להם לא להגיע להופעה, קובעים אירועים מתחרים במקביל, ומפיצים אזהרות מעודנות על המופע באמצעות אגודות סטודנטים סיניות מעבר לים (זה קרה בין היתר גם בשוודיה ובדרום קוריאה).

ואכן, אגודות של סטודנטים ואנשי אקדמיה סינים (CSSA) שהן בין הקבוצות הנאמנות באופן מסורתי למפלגה, משמשות כיום לניהול קרבות יחסי ציבור נגד פאלון גונג בחו”ל.

באפריל 2007  אגודת CSSA באוניברסיטת קולומביה, שתקנותיה מתנות כי הארגון יפעל בהנחיית הממשלה הסינית, ביימה הפרעות בסגנון מאבק המהפכה התרבותית בסין, לאירוע בקמפוס שנועד לשפוך אור על קצירת איברים של מתרגלי פאלון גונג בבתי חולים סיניים (קישור) ותקפה שוב ושוב את פאלון גונג באתר האינטרנט שלה. אזרחים סינים אחרים בחו”ל העובדים בתאגידים זרים, בממשלה ובעיתונים נוצלו בדרכים דומות.

ב-2002, בית הנבחרים של ארצות הברית העביר פה אחד את החלטה-304, בה הוא דחק במק”ס “להפסיק לאלתר להתערב במימוש החירויות הדתיות והפוליטיות בתוך ארצות הברית, כמו הזכות לתרגל פאלון גונג.” למידע נוסף על החלטה 304, כולל הטקסט המלא, ראה קישור.

מדוע המפלגה הקומוניסטית הסינית משקיעה כה רבות בניהול קמפיין יחסי ציבור נגד פאלון גונג, במדינות שהיא לבטח יודעת שהן לעולם לא יאסרו את השיטה? בשונה משנות השישים תחת משטרו של מאו, כאשר למפלגה לא היה אכפת כלל לכאורה האופן בו נראו מעשי הטבח שלה מחוץ לגבולותיה, המק”ס שלאחר טיאננמן, מתמצאת כעת הרבה יותר בתדמית שלה. סיסמת מדיניות החוץ המרכזית של המק”ס בשנים האחרונות היא “צמיחה בדרכי שלום”, משפט הנועד לבטא את אופיו השפיר של המשטר. הדיכוי האכזרי נגד פאלון גונג אינו מועיל לבניית הדימוי הזה.

לקבלת דוגמאות נוספות על ניסיונות המק”ס להתערב בפעילויות פאלון גונג ביותר מ-20 מדינות, עיין במאמר כאן.