דיכוי אלים של 100 מיליון אנשים

בסין, מיליוני אנשים חפים מפשע מפוטרים מעבודתם, מגורשים מבתי הספר, נכלאים, מעונים או נרצחים רק משום היותם מתרגלי פאלון גונג ( למידע נוסף סטטיסטיקה וראיות).

עבור עשרות מיליוני אנשים המתרגלים כיום פאלון גונג (פאלון דאפא) בסין, כל יום בחייהם הוא סיכון שמא ייתפסו על ידי הרשויות הסיניות, ייכלאו, יעונו – או אפילו גרוע מזה.

מדוע מתרגלי פאלון גונג נרדפים?

במהלך שנות התשעים, פאלון גונג זכה לתמיכה מצד נציגי ממשלה רבים  ונחשב כשיטת מדיטציה המשפרת את הבריאות ואת המוסריות של הציבור.

אולם ב- 22 ביולי 1999 החל קמפיין דיכוי רחב ממדים. מה השתבש?

הסבר בסיסי אחד כביכול לקמפיין הבלתי הגיוני הזה נגד פאלון גונג הוא טבעה האתאיסטי והדיקטטורי של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק”ס), החוששת מכל הקבוצות הנמצאות מחוץ לשליטתה – במיוחד אלה האוחזים באידיאולוגיה אחרת. מאמצע שנות התשעים, חלק מאנשי המפלגה חשו איום על כוחם בשל הפופולריות של פאלון גונג. אחרי שנים של עלייה בהטרדות ובהתנכלויות החלה הרדיפה במלואה (ציר זמן).

המפלגה ניסתה כמה פעמים לחסל כל ביטוי דתי מסין (מדינה שמבחינה מסורתית נקראה “הארץ השמימית”). עד היום נוצרים קתולים, פרוטסטנטים רבים ובודהיסטים טיבטים, אינם יכולים לסגוד ולהתפלל באופן חופשי בסין והם נמצאים בסיכון תמידי של מעצרים ועינויים.

בשנת 1999 הפך הפאלון גונג למפלגה ליעד טבעי לרדיפה משום שהיה הקבוצה הרוחנית הגדולה ביותר שגדלה במהירות הגדולה ביותר בסין, עם 100 מיליון מתרגלים ברחבי המדינה, זאת על פי דיווחי הממשלה הסינית באותה תקופה.

אחרים ציינו כי ההחלטה לפתוח בקמפיין הרדיפה קשורה ל”קנאה” שחש מנהיג המדינה דאז, ג’יאנג דזה-מין כלפי פאלון גונג. מקורות ב”וושינגטון פוסט” (( Washington Post  אומרים כי “ג’יאנג דזה-מין החליט על דעת עצמו בלבד שצריך לחסל את הפאלון גונג”. “. (עוד על כך ב- מדוע פאלון דאפא נרדף בסין?)

עינויים

אחד המאפיינים הבולטים ביותר אולי בקמפיין הרדיפה הזה היה השימוש הנפוץ בעינויים קיצוניים. עינויים של מתרגלי הפאלון גונג תועדו בכל מחוזות סין, בבתי כלא, מחנות עבודה, מרכזים לשטיפת מוח ובתי ספר ברחבי הערים הגדולות בסין, בעיירות קטנות ובכפרים.

טכניקות עינויים נפוצות, אם להזכיר כמה, כללו שוקים באלות חשמליות, כוויות עם מגהצים, קשירת הגוף בתנוחות כואבות במשך ימים, האכלה של תמיסות מלח בכוח ובכפייה באמצעות צינורית פלסטיק המוחדרת לתוך האף ועקירת ציפורניים בעזרת קסמי במבוק מחודדים; אונס ועינויים מיניים של מתרגלי פאלון גונג במעצר היו נפוצים גם כן.

עד כה תועדו יותר מ-4,000 מקרי מוות, ולפחות 63,000 מקרי עינויים. נתונים אלה הם ככל הנראה רק חלק קטן מהמספרים האמתיים, עקב הקושי והסכנה בדיווח על עינויים בסין (עוד על עינויים).

מעצרים ושטיפות מוח

עבור מיליוני אנשים בסין, המציאות הבסיסית ביותר של הקמפיין נגד פאלון גונג הייתה תקופות מעצר ארוכות במחנות או בבתי כלא – מערכת הלאו-גאי הסינית – של “שיקום באמצעות עבודה” – לאחר משפטים מגוחכים או ללא משפטים כלל. שם, הם נאלצים לעבוד עד 20 שעות ביום, לייצר – ללא תשלום – צעצועים, נורות עץ חג המולד, מקלות אכילה וכדורי רגל לייצוא. אלה המסרבים לעבוד עוברים עינויים (עוד על חטיפות ומאסרים).

בין אם זה במחנות עבודה, בכלא או במרכזים מיוחדים לחינוך מחדש, כל מתרגלי הפאלון גונג העצורים נאלצים לעבור מה שניתן לתאר רק כשטיפת מוח. מטרתה של המפלגה הקומוניסטית הסינית היא לכפות על האנשים האלה לוותר על אמונתם הרוחנית ולראות בפאלון גונג משהו מסוכן, כמו גם להסגיר אחרים הפעילים בחשיפת הרדיפה.

מרכיבי המפתח העיקריים בתהליך שטיפת המוח, או מה שהמפלגה מכנה “טרנספורמציה” הם מניעת שינה, צפייה של שעות על גבי שעות בסרטונים המשמיצים את הפאלון גונג, איומים ו”שיעורי מאבק” בסגנון המהפכה התרבותית. לכמה אנשים “עקשניים” במיוחד המסרבים לתהליך הטרנספורמציה מזריקים סמים פסיכוטיים בבתי חולים לחולי נפש כטיפול בהפרעות נפשיות של חשיבה פוליטית לא נכונה (עוד על עינויים פסיכולוגים).

קצירת איברים

הפתרון האולטימטיבי של המפלגה למספר העצום של תומכי הפאלון גונג הכלואים הוא למעשה מפחיד הרבה יותר. לדברי עובדי בתי חולים כיום ובעבר, נעשה שימוש באיברים של מתרגלי פאלון גונג בעלי רקמות תואמות (בנק איברים חי) – הם נרצחו באלפים כדי שיהיה אפשר להשתמש באיברים שלהם להשתלות על פי דרישה.

כבד, כליות, לב וקרניות נקצרים מגופם של מתרגלי פאלון גונג חיים בעלי סוגי דם תואמים העוברים תהליך אלחוש, ונמכרים לאנשי המפלגה ואנשים נואשים אחרים בעלי ממון מסין ומחוצה לה. ישנן שיחות טלפון מוקלטות של חוקרים סמויים לבתי חולים בסין שתפסו רופאים המתפארים בפרקטיקה שלהם בהקלטה (עוד על קצירת איברים).

צנזורה ותעמולה – מתדלקים את האלימות

ובכן, כמו בכל רצח עם במאה העשרים, אלימות קיצונית מצריכה תחילה דה-הומניזציה (שלילת צלם אנוש) של “האחר” באמצעות תעמולה. אכן, מדד עיקרי בדיכוי שניהלה המפלגה היה להגביל ולסלף מידע על הפאלון גונג – הן בסין והן במקומות אחרים.

מהיום הראשון של הדיכוי, המשטר אסר כל שימוש בספרים ואמצעי הסברה  שהוצאו לאור ודיברו בצורה חיובית על פאלון גונג. כל האתרים הקשורים לשיטה נחסמו מיד. מיליוני ספרי פאלון גונג הוחרמו בכוח ונשרפו בפומבי. המשטר חשש שאנשים אולי ילמדו, אם טרם ידעו כבר, כי פאלון גונג הוא דרך חיים בריאה, רגילה וחיובית אותה מאמצים מיליונים (עוד על צנזורה).

מאמצי הצנזורה האלו, התרחבו כמובן למרחב הסייבר, לא מעט בזכות חברות מערביות שמכרו בהתלהבות טכנולוגיית מעקב באינטרנט למנגנוני האבטחה של המפלגה. כתוצאה מכך, אזרחים סינים נמצאים כעת בכלא בשל פרסום עדויות על עינויים ברשת או פשוט על שהורידו מהמחשב מאמרים לגבי פאלון גונג (עוד על הרדיפה והאינטרנט).

לצד הצנזורה חיפשה המפלגה לעורר שערורייה לגבי פאלון גונג באמצעות מתקפת בליץ של תעמולה אגרסיבית. המשטר היה נחוש בדעתו להציג את הפאלון גונג כמסוכן, סוטה וחריג.

יו”ר המפלגה דאז, ג’יאנג דזה-מין, הוביל את הדרך כשהוא מצמיד לפאלון גונג את תווית ה”כת” שלושה חודשים לאחר תחילת הרדיפה, כאמצעים נוספים להטות את דעת הקהל. בהנחיית המק”ס משרדי שרים שונים וכלי תקשורת של המשטר השיקו פרסומים רבים, תכניות רדיו וטלוויזיה, ואף מחזות, ספרי קומיקס ותערוכות שנועדו להציג את הפאלון גונג כשטני (עוד על קמפיין התעמולה).

במקביל, פקידי ממשל ברחבי העולם דיווחו על קבלת חומרים משמיצים מנציגי המפלגה. זה לווה לעתים קרובות בניסיונות ללחוץ על נבחרי הציבור לשמור על שתיקה לגבי פגיעות שבוצעו נגד הפאלון גונג, לבטל את הכרזות המביעות הכרה בתרומה של הפאלון גונג לקהילה, ולחסום פעילויות מקומיות של פאלון גונג כמו מצעדים או ועידות.

בעלי עסקים, עיתונאים ואנשי אקדמיה נחשפו אף הם לטקטיקות דומות של לחץ ואיומים (עוד על הלחצים מחוץ לסין), מה שהוביל לעיתים לדממה מוזרה בעיתונות המערבית ובאקדמיה.

השפעה חברתית וכלכלית

אכן, אלה שבחרו באפשרות האחרת עמדו לרוב לנוכח צורות רדיפה ודיכוי שלא עלו לכותרות – פיטורים מהעבודה, סילוק מאוניברסיטאות, שלילה של שירותי ביטוחי בריאות ושל פנסיות, גירושין, אנשים שנותרו ללא קורת גג ומגוון צורות אחרות של אפליה (עוד על פגיעה במשפחה ובפרנסה, רדיפה בעבודה ובבית הספר). 

התנגדות

כשהושקה הרדיפה ב-1999, עשרות מיליוני סינים שתרגלו את שיטת המדיטציה עמדו בפני בחירה. אפשרות אחת הייתה להיכנע שוב למפלגה הקומוניסטית ולנטוש את השיטה שהביאה להם בריאות טובה יותר, הדרכה רוחנית, וללא ספק, תקווה חדשה. האפשרות השנייה הייתה כפי הנראה להמשיך לתרגל בשקט בבית. אך כשמהר מאוד נראו גלי מעצרים, זה היה בלתי אפשרי גם אם ניתן היה להעלים עין מהרדיפה של משפחה וחברים. אפשרות אחרונה הייתה להתנגד בגלוי לרדיפה חרף הידיעה הברורה היטב מה תהיינה ההשלכות הכואבות. תהייה הבחירה אשר תהיה, מתרגלי פאלון גונג הפגינו נחישות וכושר עמידה יוצאי דופן, כשעשרות מיליונים עדיין מתרגלים בסין כיום ויש אפילו מתרגלים חדשים המצטרפים.

עבור אלה שבחרו להתנגד באופן פעיל יותר, מתרגלי הפאלון גונג סרבו בעקביות לאמץ גישה אלימה כאופציה, במקום זאת הם התמקדו על שימוש בכל דרך שלווה אפשרית כדי להשמיע את קולם. בתחילה המתרגלים ניסו לפנות אל ההיגיון של שליטי המפלגה הקומוניסטית באמצעות מכתבים ועתירות. כאשר זה נפל על אוזניים ערלות, מתרגלי הפאלון גונג פנו לכיכר טיאנאנמן, שם – באמצעות ישיבה במדיטציה והצגת שלטים טרם נעצרו – הם ביקשו לפנות למצפון של העם הסיני ושל מנהיגי העולם. עם המשך הרדיפה, הפאלון גונג החל להתמודד עם התעמולה של המדינה על ידי הפצת מידע החושף את הרדיפה דרך עלונים, תקליטורי ווידיאו, אימיילים ושיחות טלפון.

באופן קולקטיבי, תנועת התנגדות זו – המורכבת ממעשים נועזים של יחידים חרף הסיכונים האישיים – מהווה ככל הנראה את התנועה הלא אלימה הגדולה ביותר כיום בעולם (ראו “התנגדות בדרכי שלום“).