עלייתו וחוסנו של הפאלון גונג

חרף הניסיון שעשתה המפלגה הקומוניסטית הסינית למחוק שיטות רוחניות סיניות עתיקות כדי לבסס את המאבק המעמדי ואת האתאיזם כתרבות הסינית החדשה, היא לא הצליחה להסיר מלב האנשים את האמונות הרוחניות המסורתיות.

במקום לחזור לצורות מסורתיות של ביטויים דתיים, המורים הרוחניים הסיניים החלו לערוך ולמתג מחדש את הפילוסופיה העתיקה לתרגילים תמימים בעלי צלילים חילוניים המכונים באופן כללי “צ’יגונג” (מילולית “עבודת אנרגית חיים”). שיטות אלו הוצגו כמביאות לאריכות ימים, אנרגיה טובה יותר, שיפור בריאות וכדומה. תוך זמן קצר, ניתן היה למצוא מאות מורים של צ’יגונג המתקשרים עם ציבור רעב לטכניקות סיניות מסורתיות. בכל בוקר נהרו סינים מכל הגילאים לפארקים ציבוריים כדי לתרגל צורות שונות של תרגילים הדומים לטאי צ’י.

בהתבסס על שיטות המדיטציה והטיפוח העתיקות של אסכולות הבודהא והטאו, הפרקטיקות אלה מילאו צורך עמוק של גילוי מחדש של הזהות הסינית לאחר עשרות שנים של תהפוכות תרבותיות, אך שיגעון הצ’יגונג פתח גם את הדלת לגורואים בעלי יוזמה עם סגנון אישי. חלקם טענו שעל ידי הפיכה לחבר בלעדי בבית הספר שלהם, חסידיהם יפתחו כוחות-על כמו קריאת מחשבות, ריחוף באוויר, ויכולת להיעלם, או שהם יוכלו לטפל באמצעות אנרגיית ריפוי, מה שיאפשר להם להפוך למאסטרים של צ’יגונג במהלך סדנה בת שלושה ימים.

במסווה של תרבות פופולרית, הסינים יכלו לחקור את הרוחניות. חובבים נלהבים רבים ניסו עשרות סוגים של צ’יגונג, רובם מתוך סקרנות בלבד, אך רבים קיוו באמת למצוא משהו שיהדהד בתוכם ויוכל לספק להם כמיהה רוחנית עמוקה יותר.

התרבות הסינית האותנטית קמה לתחייה

בעוד שמורים רבים התחרו על מאמינים, מורה אחד הגיע למקום שגרם לכל סין לשים אליו לב. יליד העיר צ’אנג-צ’ון בצפון מזרחה של סין, מר לי הונג-ג’י למד בנעוריו ממאסטרים בודהיסטים וטאואיסטים. ב-1992 החל מר לי להרצות ברחבי הארץ, ולהנגיש את שיטות הטיפוח המסורתיות לקהל הרחב באמצעות שיטת צ’יגונג עתיקה בשם פאלון גונג, הידועה גם בשם פאלון דאפא. ההרצאות שלו היו שונות משל מורי צ’יגונג אחרים, בשל התמקדותו הבלתי מתפשרת בסטנדרטים מוסריים ובשיפור עצמי.

ההרצאות שלו היו שונות משל מורי צ’יגונג אחרים בשל התמקדותו הבלתי מתפשרת בסטנדרטים מוסריים ובשיפור עצמי

הפאלון גונג מלמד את העקרונות של אמת, חמלה וסובלנות. עקרונות המדגישים בניית אופי ומידות טובות – ולאו דווקא כוחות על-טבעיים – כדרך האמתית לבריאות ולהתרוממות רוחנית. מר לי גבה רק דמי כניסה מועטים לכיסוי עלויות הנסיעה ושכירת אולמות. על אף שמעולם לא פרסם את הרצאותיו, היה בהן קהל רב. התועלות הבריאותיות של השיטה התפשטו במהירות מפה לאוזן, ובסופו של דבר הן משכו אלפי משתתפים בכל פעם.

עד 1999, על פי הערכות רשמיות של סין, 70 עד 100 מיליון אנשים למדו פאלון גונג ועדיין לא נספרו רבים אחרים שתרגלו באקראי במשך זמן קצר. זה הסתכם בערך ל-1 מכל 13 אנשים בסין. במקרים רבים, משפחות שלמות על דורותיהן החלו לתרגל לאחר שראו את השינויים החיוביים שהתרגול חולל בקרב חבריהם וקרוביהם. למעשה, כל אחד הכיר מישהו שתרגל פאלון גונג.

השיטה נעשתה כל כך פופולרית, עד שבכיכרות ובפארקים הציבוריים, ניתן היה לראות מדי בוקר, טרם צאתם לעבודה, מאות ואפילו אלפי אנשים מהכפרים הקטנים ועד לערים הגדולות מבצעים את התרגילים של פאלון גונג בליווי מוזיקה שלווה ומרגיעה. בעוד שתרגול צ’יגונג קבוצתי בבוקר הוא מחזה נפוץ בכיכרות הציבוריות של סין, היקף המשתתפים באתרי התרגול של פאלון גונג היה יוצא דופן. מתנדבים סיפקו את הוראות התרגול בחינם לכל מי שרצה ללמוד. כשאתר תרגול אחד התרחב יותר מדי, מתרגלים היו מתנדבים להתחיל אתרים חדשים במקומות אחרים.

אנשים רבים נמשכו בהתחלה לפאלון גונג בגלל השפעותיו המרפאות. עם זאת, סיבה משמעותית לכוח המשיכה הפופולרי של פאלון גונג נבעה גם מהדרישות הפשוטות והברורות למתרגלים: לחיות את החיים על פי אמת, חמלה וסובלנות, לשחרר החזקות (דברים שאנחנו לא רוצים לשחרר) שליליות ולהיות אחראים לעצמנו ולאחרים. מר לי לא עודד את הפנאטיות שמתרגלים באסכולות אחרות של צ’יגונג הקדישו לעתים כל כך קרובות למאסטרים שלהם, ובמקום זאת הוא עודד את מתרגלי פאלון גונג להתמקד במה שחשוב – להיות אדם טוב יותר.

העם הסיני הכיר בכתבים של הפאלון גונג את עיקרי הליבה המשותפים לבודהיזם ולטאואיזם. אך בניגוד לדתות אלה, לא היו תקנות לעמוד בהן, הגבלות מכבידות על אורח החיים או דרישה לוותר על העולם החילוני. הפאלון גונג פירט את מהות הטיפוח ונמנע מהשפה האזוטרית של הכתובים העתיקים.

הציבור הסיני זיהה מהר מאוד את פאלון גונג כמערכת עקרונות שימושית אמתית לחיים משמעותיים. זה משך אנשים מכל רקע ומכל מעמד בחברה, כולל איכרים שבקושי ידעו קרוא וכתוב, פרופסורים באוניברסיטאות, עקרות בית וחברים במפלגה הקומוניסטית. ההרגשה המשותפת בקרב האזרחים הסינים שנתקלו בפאלון גונג, בין אם בחרו לתרגל זאת או לא, הייתה שהמורשת האמתית של סין קמה לתחייה. כפי שאמר זאת בכיר סיני בגמלאות, מר האו יה: “אנשים באמת לקחו את זה ללב. בפאלון גונג אנו מאמינים שהדברים הטובים, העתיקים והאמתיים חוזרים!”

פלא רפואי

הפאלון גונג לימד שרק עם התרוממות המחשבה וההתנהגות, יכולה להגיע בריאות אמתית ומתמשכת. וכך היה. סקר שנערך ב-1998 בקרב 6,000 מתרגלים בעיר דא-ליאן הראה שיעור התאוששות כמעט מוחלט בקרב חולים. כך גם מחקרים דומים בערים אחרות בסין וברוסיה. אפילו חולים כרוניים וסופניים – כמו חולי סרטן, אנשים עם מחלות אימונולוגיות ובעיות נוירולוגיות – הראו סימנים של התאוששות באופן ניכר או מלא באמצעות תרגול פאלון גונג וללא עזרה של התערבות רפואית.

מחקר שנערך ב-2016 על ידי חוקר אוסטרלי מצא כי מתרגלי פאלון גונג דיווחו על פחות בעיות בריאות, על שיפור במצב הרוח ושימוש נמוך יותר בסמים ואלכוהול בהשוואה לאחרים. מקרים אלו הראו כי התרגול עובד על הבריאות ההוליסטית של האדם – רגשית, נפשית ופיזית.

ב-22 בפברואר 1999, בראיון עם יו.אס. ניוז אנד וורלד רפורט U.S. News & World Report בכיר בוועדת הספורט הממלכתית הסינית שיבח את השיטה בשל הפחתת העלויות הרפואיות של המדינה: “פאלון גונג וסוגי צ’יגונג אחרים יכולים לחסוך לכל אדם 1,000 יואן בעלויות רפואיות בשנה. אם 100 מיליון אנשים מתרגלים זאת, זה 100 מיליארד יואן הנחסכים מדי שנה בתשלומי רפואה”. הבכיר אמר כי ראש הממשלה דאז, ג’ו רונג-ג’י, שמח מאוד על כך.

הרודנות הקומוניסטית חושפת את ראשה המכוער

לרוע המזל, המוניטין הטוב של פאלון גונג משך את תשומת ליבם של הקיצונים במפלגה הקומוניסטית. כבר בשנת 1996 נאסר על ידי הצנזורה הממשלתית לפרסם את הספר העיקרי של פאלון גונג-“ג’ואן פאלון”. האידיאולוגים מבין חברי המפלגה הקומוניסטית מביטים באופן כללי על קבוצות אמונה בחוסר אמון. והם מסתייגים מהפאלון גונג במיוחד בגלל הפופולריות העצומה שלו ומכיוון שהוא הצית את הכמיהה בקרב הציבור לתרבות המסורתית, מה שכולל את האמונה בשמימי, שהמפלגה מנסה במשך עשרות שנים לחסל.

ג’יאנג דזה-מין, ביורוקרט משנחאי, נבחר להנהיג את המק”ס ב-1989 לאחר שתמך באופן פעיל במתקפה על הסטודנטים בכיכר טיאננמן בכך שאסר על הפגנות וסגר עיתון מרכזי שהיה בתחום סמכותו השיפוטית. הוא פחד מכל דבר מעבר לשליטתו שיכול לזכות בליבם של האנשים. עשור שנים לאחר מכן, ג’יאנג קינא שכל כך הרבה אנשים העריצו את מר לי, והחליט שיש לחסל את שיטת פאלון גונג. מאמר שפורסם בוושניגטון פוסט- Washington Post בנובמבר 1999 על דיכוי הפאלון גונג דיווח כי “החלטתו של ג’יאנג התחזקה רק כאשר נודע לו שאנשים הקרובים אליו הם ממתרגלי הקבוצה”.

בקיץ 1999 ג’יאנג פעל באופן עצמאי בקונגרס העממי ופתח בקמפיין לחיסול השיטה. על פי מאמר ב- Washington Post ב-1999, מקורות במפלגה הקומוניסטית אמרו כי הוועדה המתמדת של הפוליטביורו לא אישרה פה אחד את הדיכוי נגד פאלון גונג, וכי ג’יאנג לבדו היה זה שהחליט להסית לכך.

ביוני 1999 הקים ג’יאנג את משרד 6-10 (הגרסה הסינית לגסטאפו) כדי לחטוף ולאסור מתרגלים בהמוניהם ללא כל סמכות או עילה חוקית. בסגנון דיקטטורי אמתי, הוא הודיע ​​על מטרתו “להרוס את המוניטין שלהם, לנתק את מקורות ההכנסה הכספית שלהם ולהרוס אותם פיזית”. בינתיים, כל גופי המדיה שבשליטת המדינה עברו בצייתנות להילוך גבוה כדי להצדיק את קמפיין רצח העם של ג’יאנג. ההשמצה, הניתוק מהמקורות הכספיים והרצח נמשכים מאז ועד היום.

חזרה לתקופה החשוכה של מהפכת התרבות של סין

אחד מהנשקים החזקים ביותר בארסנל הקומוניסטי הוא דעת הקהל. בסוף שנות התשעים הוטלו על כלי התקשורת בסין שבשליטת הממשלה, לשנות את דעת הקהל על פאלון גונג. עם יותר מ-70 מיליון איש המתרגלים פאלון גונג, רבים מהסינים שמעו עדויות מיד ראשונה או שנייה על התועלות של השיטה, והם בהחלט שמעו על השיטה במונחים נלהבים מאוד באמצעות המדיה עצמה המנוהלת על ידי המדינה.

כדי לבצע תפנית של 180 מעלות, המק”ס השיקה ביולי 1999 את מה שניתן לתאר רק כ”מרתוני תעמולה” בכול רחבי המדינה. הטלוויזיה המנוהלת על ידי ראשות המדינה הזרימה תעמולה משמיצה לתוך הבתים בכל רחבי סין בכל שעות היממה, כשהיא מתייגת את פאלון גונג כאיום לחברה. שבעה ימים מתחילת הקמפיין, התפארו הרשויות שיותר מ-2 מיליון ספרי פאלון גונג “לא חוקיים” כבר הוחרמו. בחלק מהערים נראו שריפות המוניות של ספרים, שבוצעו על ידי המשרד לביטחון הציבורי. בסוף החודש הראשון של הקמפיין העיתון People’s Daily, השופר של המפלגה, פרסם 347 מזעזעים שהוקיעו את פאלון גונג.

קשה לאנשים במערב לדמיין את רמת הלחץ שהופעלה על החברה הסינית בנוגע לרדיפה נגד פאלון גונג. תלמידי בתי הספר נאלצו ללמוד בספרי הלימוד שקרים של שנאה; בחינות הכניסה למכללות הכילו שאלות שביקרו את הפאלון גונג; במקומות עבודה התקיימו “מפגשי לימוד” חובה בנושא. וכמובן, לכל מקום שאנשים הלכו, הם היו מוקפים במטח מתמיד של תעמולה. עד היום שרידים של ההשפעות הנ”ל נותרו חדורים במוחות של סינים רבים.

על אף מיטב המאמצים של המק”ס, באמצע שנת 2000 – שנה שלמה לאחר פתיחת קמפיין הרדיפה – רבים בכל רחבי סין שידעו כי פאלון גונג היא שיטה חיובית ובריאה, לא היו משוכנעים עדיין בהצדקת הרדיפה או שלפחות זה לא נגע בהם. אבל זה התחיל להשתנות באופן קיצוני בתחילת 2001 כאשר המשטר הסיני ביים אירוע שהפך את הגל על פניו כנגד הפאלון גונג.

ב- 23 בינואר 2001, חמישה אנשים הציתו את עצמם כביכול בכיכר טיאננמן בבייג’ינג. הסצנה כולה צולמה מזוויות רבות. חשד רב מתעורר כבר מעצם המחשבה על איך צוותי הטלוויזיה של התקשורת המנוהלת על ידי המפלגה ידעו בדיוק היכן למקם את המצלמות שלהם רגע לפני “המחאה המאולתרת”. בתוך שעות ספורות , התקשורת בשליטת ראשות המדינה הציפה את הציבור בדיווחים כוזבים ש”המציתים את עצמם” הם מתרגלי פאלון גונג. דיווחים אלה כללו קטעים מזעזעים של הקורבנות והציגו את כתבי הפאלון גונג כאחראים ישירים לטרגדיה. למעשה, הכתבים של פאלון גונג אוסרים בחומרה על הרג, כולל התאבדות. מתרגלי פאלון גונג בכל רחבי סין ומחוצה לה דחו את המעשה כביכול כמשהו שמתרגלים רציניים לעולם לא יעשו.

בשבועות שלאחר האירוע, נחשפו שפע של ראיות המצביעות כי האירוע כולו בוים על ידי המק”ס. הוושינגטון פוסט- The Washington Post פרסם תחקיר על שניים מ”המציתים את עצמם” שגילה שהם לא תרגלו מעולם פאלון גונג. עם זאת, לאנשים בסין לא הייתה גישה למידע כזה, והתקשורת המנוהלת על ידי ממשל המדינה הסינית המשיכה במסע התקפה כדי להציג את “המציתים את עצמם” כמתרגלי פאלון גונג.

האופי המזוויע של הדיווחים הללו והתדירות בה הם שודרו החלו להשפיע. אנשים ברחבי סין שינו את דעתם מהענקת כבוד ואהדה לפאלון גונג, לדחייה והתקפה על השיטה. אזרחים שלא השתכנעו בחודשי התעמולה האין-סופית ששללה צלם אנוש מפאלון גונג יישרו לבסוף קו עם המפלגה. פעולות האיבה נגד מתרגלים גברו, והמק”ס הסלימה את רדיפתה באמצעות מעצרים מוגברים, עינויים, הרג וקצירת איברים בכפייה.

עינויים פרועים והתעללות

האווירה של פחד ופרנויה שתוחזקה על ידי הדיווחים על ההצתה העצמית סללה את הדרך למפלגה לשלוף עוד דף מתוך ספר התחבולות המהפכני הקומוניסטי – שימוש במתקנים פסיכיאטריים כדי לשבור את אויביהם. אנשים בריאים שתרגלו פאלון גונג הוערכו כלא שפויים אם הם לא נכנעו תחת הלחץ להפסיק את התרגול – כי מי זה ששפוי בשכלו ימשיך ללכת אחרי אמונה שכל החברה “הסכימה” שהיא מזיקה”?

המתרגלים קיבלו סמים פסיכיאטריים בכפייה וטיפולים מסוכנים אחרים כדי לרפא אותם מהאשליה שלהם כביכול. הרשויות התייחסו להשפעות ההתנהגותיות מהחומרים האלה כראיות נוספת לכך שהשיטה ייצרה הפרעה נפשית, וכך המחזור של הסבל המיותר נמשך. מרכזים לשטיפת מוח הזרימו תעמולה בראייה ובשמיעה לתודעתם של מתרגלים במשך ימים ארוכים ורצופים עד שהם לא יכלו עוד להבדיל בין המחשבות שלהם עצמם לבין אלו שיוצרו על ידי המפלגה.

מחקר מ-2002 שפורסם ב- The Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law  ציין: “ידוע כי לפחות 57 בתי חולים ב-36 ערים היו מעורבים במעצר הבלתי חוקי של מתרגלים [פאלון גונג], כאשר חלקם ממוקמים בערים מרכזיות, כמו בייג’ינג, שנחאי, נאן-ג’ינג, גואנג-ג’ואו, האנג-ג’ואו וו-האן. לפחות 6 מתוך 320 מקרי המוות המתועדים שנגרמו על ידי התעללות רשמית היו תוצאה של שימוש לרעה בטיפול פסיכיאטרי”. ככל שחלפו השנים ואמצעי הרדיפה הלכו ונהיו מתוחכמים יותר, מספרם של מתקנים כאלה גדל.

שימוש לרעה במערכת הרפואית לעינויים של אזרחים סינים, הוא רק ​​חלק אחד מרדיפה משולבת באופנים רבים. במשך יותר מ-20 השנים האחרונות מתרגלים ומשפחותיהם נמצאים תחת מעקב מתמיד. מצותתים לטלפונים שלהם ועוקבים אחר המחשבים שלהם. העובדה ששוטרים בבגדים רגילים סוקרים כל מהלך שלהם היא התנסות נפוצה עבור מתרגלים רבים בסין. חלקם חיים במצב מתמיד של מעצר בית לא רשמי.

אלו חסרי המזל שנתפסים לעתים קרובות מוצאים את עצמם במחנות עבודה, שבהם נוסף למשמרות עבודת כפיים של 18 שעות, הם נאלצים לסבול טכניקות של עינויים מכות חשמל מאלות חשמליות, כוויות ממגהצים, קשירות גוף בתנוחות כואבות במשך ימים, האכלה בכוח ובכפייה של תמיסות מלח או פסולת אנושית דרך צינורית פלסטיק המוחדרת דרך האף, והחדרת קסמי במבוק מתחת לציפורניים.

עד היום אומתו יותר מ-4,200 מקרי מוות על ידי פעילי זכויות אדם בחו”ל, אם כי המספר הממשי גבוה פי כמה וכמה. מאות אלפי עדויות על עינויים או התעללות במעצר תועדו. מיליונים נחטפו והוחזקו במחנות עבודה, בתי כלא, מרכזי מעצר מאולתרים או “בתי כלא שחורים” (רשת מרכזי מעצר לא חוקיים שבהם אנשים מוחזקים ללא משפט).

קמפיין הרדיפה הזה המקיף כול אינו מכוון לקבוצה שולית זעירה. היעד הוא עשרות מיליוני אנשים בכל רחבי סין ומכל תחומי החיים, וזה לא כולל את בני משפחתם הנאלצים לסבול את המציאות כי יקיריהם יכולים להיחטף על ידי גורמים מקומיים בכל עת.

הרדיפה הזו סחפה את כל המדינה, מדינה שבה בשלב מסוים כולם הכירו מישהו שתרגל פאלון גונג. כיום, כל אזרח סיני הוא מטרה, או עבריין, תומך דיסקרטי, או משתף פעולה בשתיקה. חלקם היו ביותר מתפקיד אחד ברשימה במהלך יותר מ-20 השנים האחרונות. למעשה, אף אחד לא נותר לגמרי ללא פגיעה.

כפי שעורך הדין לזכויות אדם דייוויד מטאס מסביר, זה רק לאחר שכל התמונה הזאת נקלטה – האכזריות שנהייתה שכיחה, ההיקף העצום של מתרגלי פאלון גונג כלואים, שלילת צלם אנוש מהם, יחד עם הפרקטיקה ארוכת השנים והמקובלת בציבור בסין של עקירת איברים מעבריינים הנידונים למוות – קצירת האיברים בכפייה של האנשים החפים מפשע הללו הופכת דבר שאפשר להאמין בו. עבורנו במערב, רצח עם באמצעות קצירת איברים בכפייה נראה בלתי אפשרי. אולם בסין כל פעולות ההכנה הנחוצים לכך כבר הונחו.

רופאים של מוות

הדיווחים החשובים הראשונים על קצירת איברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג כלואים הופיעו ב-2006. תוך מספר קצר של שנים, מתרגלי פאלון גונג עברו ממעמד של חברים מקובלים ומוערכים בחברה למעמד נמוך ומושמץ. ואז התגלה כי גופותיהם נמכרים בעבור חלקי גוף.

בסין אין כלל מסורת תרבותית של תרומת איברים, וגם לא מערכת תרומה מרצון. מאז שנות השמונים, סין הודתה רשמית בעקירת איברים מאסירים שהוצאו להורג לאחר שהורשעו בפשעים חמורים. פתאום, בתי חולים סיניים פרסמו זמני המתנה קצרים לאיברים כמו כבד וריאות, אך ללא עלייה במקביל של מספר הפושעים המוצאים להורג, ומכאן מתבקשת השאלה: מהיכן מגיעים כל האיברים האלה? אנשים רבים, במיוחד פציינטים נואשים להשתלה לא חשבו יותר מדי וטסו לסין בעבור ניתוחים זריזים ומהירים.

תת-שר החוץ הקנדי לשעבר לנושאי אסיה פסיפיק דייוויד קילגור ועו”ד מטאס חקרו את תעשיית ההשתלות הפורחת בסין וגילו עדויות מוצקות למכונת ההרג של סין. שלא כמו סחר איברים לא חוקיים במדינות אחרות, איברים אלו לא הגיעו מעניים נואשים המוכנים לסחור בכליה עבור מזומנים, וגם לא מאנשים תמימים שנחטפו על ידי כנופיות. במקרה של סין, הטבח מבוצע באישורה של ראשות המדינה, והשוק הבלתי חוקי נהיה תעשיית ההשתלות עצמה של סין.

בשיתוף עם איתן גוטמן, קילגור ומטאס פרסמו עדכון למחקרם ב-2016. “קציר הדמים / הטבח: עדכון המפרט את הסוגים ואת המיקומים של מרכזי ההשתלה, מספר המרכזים, סוגי האיברים, תדירות ההשתלות ומקורות האיברים. בעשור האחרון הופקו מספר רב של סרטים תיעודיים רבים המראים כי זמני ההמתנה הקצרים וזמינות האיברים שפורסמו לתיירים רפואיים פירושם כי לא יכול היה להיות לאיברים מקור אפשרי אחר – אלא מאסירים הנרצחים על פי דרישה.

עדי ראייה יצאו בגלוי לספר את מה שהם ראו, או מה שהם היו צריכים לעשות בבתי החולים בהם עבדו. מתרגלי פאלון גונג ששוחררו ממערכת הכלא מספרים על בדיקות דם שגרתיות ובדיקות רפואיות בלתי מוסברות. רופאים אימתו מאז כי בדיקות מסוג זה נחוצות כדי לגלות האם יש התאמת רקמות של עציר לחולה הזקוק להשתלה.

כמו תמיד, לאן שמנגלה של סין הלך, הגבלסים הלכו בעקבותיו.

מנחי החדשות של הטלוויזיה ממשיכים לדווח על טכנולוגיות ההשתלה החדישות והעדכניות בסין כנקודה לגאווה לאומית. בתי חולים סיניים ושלוחותיהם מעבר לים מפרסמים את זמני ההמתנה הקצרים שלהם להשתלת איברים בכל רחבי העולם. בכירי הרפואה  בדרגים הגבוהים במפלגה הקומוניסטית יוצאים לסיורים של יחסי ציבור כדי לטייח את נוהלי ההשתלה של סין ולהבטיח הבטחות ריקות מתוכן לשיפור אתי.

רבים לא קונים את זה.

בשנתיים האחרונות יותר ויותר מדינות ברחבי אמריקה העבירו החלטות המגנות את קצירת האיברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג. ישראל פָסקה (בשנת 2008) כי מערכת ביטוח הבריאות שלה אינה יכולה עוד לממן השתלות בסין עבור אזרחי ישראל והפכה את הסחר באיברים לפשע. בספרד יש עונש מאסר של 12 שנים לכל מי שמקדם או מאפשר סחר באיברים. אוסטרליה פועלת כיום על חקיקה בנושא כדי להפוך את התיירות להשתלת איברים לבלתי חוקית.

ב-2018 הוקם בית דין של אנשים עצמאיים לחקור את קצירת האיברים בכפייה מאסירי מצפון בסין. הניצולים הגיעו לספר את סיפוריהם בפני חבר השופטים בלונדון, וכתוצאה מכך פרסם בית הדין פסק דין ביניים בו נכתב כי הוא משוכנע מעבר לכל ספק סביר כי מתקיימת קצירת איברים בכפייה.

כיום, 40 מחברי הפרלמנט הבריטי תומכים באיסור תיירות השתלות לסין. בנוסף, הנהלות הבודקות מחקרים רפואיים הטילו וטו על מאמרים מקצועיים שהוגשו על ידי מנתחי השתלות סיניים שאולי בצעו את מחקריהם על תורמים שלא ברצונם.

מצפונה של סין מתעורר

כבר מימי הרדיפה הראשונים האמינו מתרגלי פאלון גונג כי המפתח לפתרון של שלום מוטל על בני העם הסיני עצמם. אחרי הכול, מדובר באנשים המוציאים לפועל את פעולות הדיכוי היום-יומיות –מחלקות המשטרה בערים הקטנות, מנהלי מחנות עבודה, מורי בתי הספר שנכפה עליהם להסגיר תלמידי פאלון גונג שלא הביעו חרטה. שכנים שדיווחו על שכנים. מתרגלי פאלון גונג מסבירים שאם האנשים היו יודעים את האמת, הם לא היו משתפים עוד פעולה בעוול ובחוסר צדק כזה.

החל משנת 2001 ועד היום, מתרגלי פאלון גונג הקימו בתי דפוס במחתרת כמעט בכל נפה ומחוז במדינה – המקבילה של סין לסאמיזדאט הסובייטי (סָאמִיזְדָאט הייתה שיטה רוֹוחת במדינות הגוש הסובייטי להדפסה והפצה של ספרות שנאסרה על ידי השלטון. הרעיון המרכזי היה שכפול עצמי של מספר קטן של עותקים ראשוניים, כשהקורא משכפל עותקים בכל אמצעי שעומד לרשותו). מחדרי המגורים שלהם הקימו המתרגלים חיבורי אינטרנט מאובטחים, עם גישה לאינטרנט מחוץ לסין תוך שימוש בשָרַתי פרוקסי, הם הורידו ספרות מצונזרת על רדיפת פאלון גונג והשתמשו בזה כדי לייצר עלונים תוצרת בית.

מתרגלים אחרים מתנדבים להפיץ – בדרך כלל בלילה– את החומרים המודפסים. פעולות אלה ננקטות תמיד בסיכון גדול. אלפים רבים נעצרו ורבים נהרגו בשל החזקה והפצה של חומרים אלה או בשל הפעלת אתרי הייצור.

עתידה של המדינה המאוכלסת ביותר בעולם טמון באופן שהיא תשיב על שאלת הפאלון גונג

עדויות רבות על בתי הדפוס האלה במחתרת מגיעות ממגוון מקורות: מסטטיסטיקה רשמית על תפיסות של חומרי הסברה של פאלון גונג על ידי המשטרה ועד לסיפורים פיקנטיים באינטרנט של אזרחים המתעוררים לרוב למצוא תקליטורים או עלונים על הרדיפה ממתינים מחוץ לדלת הכניסה שלהם. אתרי אינטרנט של ממשלת סין ואתרים של המפלגה הקומוניסטית מדווחים באופן שגרתי על המאמצים להגביל את הפצת החומרים הקשורים לפאלון גונג.

למשל, באביב 2009 פרסם מינהל התחבורה המחוזי של פו-ג’יאן הודעה בה הורה שבין הפריטים שיש לכוון אליהם כחלק מנקיטת אמצעים ארציים נגד פרסומים בלתי חוקיים, היו אלה ש”הכפישו את המערכת הפוליטית במדינה, עיוותו את ההיסטוריה של המפלגה , … [או] פרסמו את פאלון גונג”.

כיום, 200,000 או יותר מבתי דפוס הפועלים במחתרת ממשיכים לפעול ברחבי סין מה שקרוב לוודאי מהווה את ההתנגדות העממית הלא-אלימה הגדולה ביותר בעולם.

בנוסף להפצה השקטה של חומרים כתובים בחסות החשיכה או בקרב חברים ומכרים קרובים, ידוע כי כמה ממתרגלי פאלון גונג הלכו מדלת לדלת כדי לספר את סיפוריהם לאזרחים רגילים. מטרתם היא לשפר את ההבנה על אמונה נרדפת וזהו הימור גבוה מאוד.

בשנים האחרונות עשרות עורכי דין לזכויות אדם סיכנו את הקריירה והחופש שלהם כדי להשמיע את דבריהם נגד חוסר הצדק שנעשה למתרגלי פאלון גונג. אולי הבולט ביותר ביניהם הוא מר גאו ג’י-שנג. גאו הוצג על שער העיתון של הניו יורק טיימס The New York Times  בשנת 2005 ובהמשך היה מועמד לפרס נובל לשלום. גאו החל לקחת תיקים של פאלון גונג בשנת 2005 לאחר שערך תחקיר משלו אחר הרדיפה. “אין תקדים לרדיפה הכלל ארצית האכזרית נגד המאמינים של פאלון גונג”, כתב גאו מאוחר יותר, “הן במונחי מספר האנשים שנעצרו באופן בלתי חוקי ונהרגו, והן במונחי מידת האכזריות”.

בשנים האחרונות, עורכי דין כמו מר צ’ואן-ג’אנג וואנג ומר יאן-יי שיה מגנים באופן פעיל על הפאלון גונג בבתי משפט בסין. אבל, עורכי דין רבים, בהם מר וואנג ומר שיה, נעצרו ב-2015 במה שהפך ל”ארוע 709″ – מעצר נרחב ממדים של עורכי דין לזכויות אדם ביולי 2015. מר וואנג נידון לארבע שנים בכלא, ומקום המצאו אינו ידוע. מר שיה נעצר למשך 18 חודשים ועבר עינויים.

בינתיים, מאות אלפי אזרחים סינים שאינם מתרגלים פאלון גונג שלחו הצהרות לאתר Minghui.org מחוץ לסין, כשהם מתנצלים בפומבי על השתתפותם בעבר בפעילויות נגד פאלון גונג. רבים הביעו את הכרת תודתם למייסד הפאלון גונג, מר לי, וגם למתרגלים על טוב ליבם, אומץ ליבם וסבלנותם לעורר את הטוב שבלב האנשים.

מקהלת הקולות ההולכת וגוברת מסין מתחזקת בזכות הדאגה הגוברת כלפי  הרדיפה במערב. הקונגרס האמריקני העביר חמש החלטות המשבחות את טבעו שוחר השלום של פאלון גונג, המגָנות את הרדיפה וקוראות לסין לסיים אותה. ארגוני זכויות אדם כמו “אמנסטי אינטרנשיונל”, ארגון יומן רייטס ווטש Human Rights Watch ופרידום האוס- Freedom House פרסמו עשרות דיווחים, המתעדים מקרים של כליאה בלתי חוקית, עינויים ומקרי מוות במעצר.

במובנים רבים, הכאב שסבלה האומה הסינית במהלך השלטון הקומוניסטי הגיע לשיאו בעימות המכריע הזה בין המק”ס לפאלון גונג – משטר רודני מול מתרגלים רוחניים שלווים שאינם משיבים מלחמה ומסרבים להיכנע. כשהוא נותר ללא התנגדות, המשטר הסיני רק ירחיב את השימוש שלו בעינויים ובמעקב כדי להכליל עוד ועוד אזרחים. כבר התחלנו לראות את זה קורה בדיווחים האחרונים על מחנות הריכוז של אויגורים ועל מערכת “אשראי חברתי” דיגיטלית לפיקוח על התנהגות ההמונים.

לנוכח רדיפה זו, לכל אדם סיני יש ברירה – להמשיך להיכנע ולסבול קיום בתנאים קשים תחת משטר לא צודק, או לוותר על הקומוניזם ולהתחיל לדרוש מחדש את התרבות הסינית האמתית. בקיצור, עתידה של המדינה המאוכלסת ביותר בעולם טמון באופן שהיא תשיב על שאלת הפאלון גונג.