התנגדות בדרכי שלום

"גוף קטן של נפשות נחושות המוצת על ידי אמונה בלתי מעורערת במשימה, יכול לשנות את פני ההיסטוריה." מהטמה גנדי.

רוחם ואמונתם של מתרגלי הפאלון גונג באים לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר נוכח מצוקתם. ההתנגדות בדרכי שלום של מתרגלי הפאלון גונג להיותם נרדפים על ידי השלטונות בסין היא חסרת תקדים בהיסטוריה הסינית. גם נוכח הרדיפה, מתרגלי הפאלון גונג עומדים בעקרונות שלהם: אמת, חמלה, סובלנות.

כשנפתחה הרדיפה ב-1999, עשרות מיליוני סינים שתרגלו את שיטת הפאלון גונג עמדו בפני בחירה. אפשרות אחת הייתה להיכנע למפלגה הקומוניסטית ולנטוש את השיטה שהביאה להם בריאות טובה יותר, הדרכה רוחנית, וללא ספק, גם תקווה חדשה. האפשרות השנייה הייתה להמשיך לתרגל בשקט בבית. אך כשמהר מאוד התרחשו גלי מעצרים ותעמולה של שקרים הופצה במדינה, זה נעשה כמעט בלתי אפשרי. אפשרות אחרונה הייתה להתנגד בגלוי לרדיפה חרף הידיעה הברורה על ההשלכות הכואבות שתבואנה. תהיה הבחירה אשר תהיה, מתרגלי הפאלון גונג הפגינו נחישות וכושר עמידה יוצאי דופן, כשעשרות מיליונים כיום עדיין מתרגלים בסין ויש אפילו מצטרפים חדשים לשורותיהם.

מתרגלי הפאלון גונג שבחרו להתנגד באופן פעיל מסרבים בעקביות עד היום לאמץ גישה אלימה כאופציה. במקום זאת הם מתמקדים בכל זירה שלווה אפשרית כדי להשמיע את קולם. הם מגלים נחישות בלתי מעורערת במאמציהם לחשוף את האמת לאור. הם רואים באלו הרודים בהם חיים יקרים שהולכו שולל על ידי השלטון הקומוניסטי ושהובלו לעשות רע באמצעות שקרים. ללא שנאה, מתרגלי הפאלון גונג מבהירים את האמת ללא לאות, לכל אדם, ובכל האמצעים.

בתחילה המתרגלים ניסו לפנות אל ההיגיון של שליטי המפלגה הקומוניסטית באמצעות מכתבים ועתירות. כאשר ניסיון זה נפל על אוזניים ערלות, מתרגלי הפאלון גונג פנו לכיכר טיאננמן, שם – באמצעות ישיבה במדיטציה והצגת כרזות – הם ביקשו לפנות למצפון של העם הסיני ושל מנהיגי העולם.

בשנים 1999 ו-2000, דיווחים על ההפגנות הנועזות של הפאלון גונג בכיכר טיאננמן, ולעתים קרובות גם על תוצאותיהן הטרגיות, היו חדשות יומיות בתקשורת המערבית.

מאז שחר האימפריה הסינית קיימת מערכת שלפיה אזרחים יכולים “לעתור” בפני השליט הקיים, מה שמאפשר לאזרחים מן השורה אמצעי להביע את טענותיהם ולבקש תיקון. על-פי ארגון משמר זכויות האדם (Human Rights Watch), כעשר מיליון עתירות הוגשו באחת השנים האחרונות, ובכל עת נתון כ-10,000 עותרים עשויים להתקהל ברחובות בייג’ינג.

עם זאת, מה שהמתרגלים כמעט ולא יכלו לדמיין היה עד כמה הרשויות לא מעוניינות לשמוע את החששות וההבהרות של מתרגלי הפאלון גונג. למרות שזו הייתה זכותם מטעם המדינה, אלפים רבים נעצרו בגלל שניסו לעתור. תוך זמן קצר נודע שלכל משרדי העתירות בסין יש הוראות לעצור כל מתרגל פאלון גונג שיגיע אל דלתם. נאמר כי ג’יאנג דזה-מין, ראש המפלגה דאז שהורה על הדיכוי, שרף חביות מלאות מכתבים שנשלחו אליו על ידי מתרגלי השיטה הנרדפים.

עד מהרה התחילה אלימות מצד הרשויות הסיניות בתדירויות וברמות הולכות וגוברות. עדים דיווחו על הכאה בציבור. נחשפו מקרים של מוות. והיה ברור שלכלי התקשורת בסין יש אג’נדה אחת בלבד – כזו שקבעה המפלגה. בסוף החודש הראשון של הקמפיין פרסם “יומון העם”, שופר של המפלגה, 347 מאמרים מטלטלים שהוקיעו את פאלון גונג. מרתוני תעמולה מסביב לשעון חדרו לבתים ברחבי המדינה דרך הטלוויזיה הממלכתית הסינית, ומיתגו את פאלון גונג כאיום לחברה. הרשויות החרימו מיליוני ספרים של פאלון גונג; חלק מהערים אף היו עדים לשריפות ספרים המוניות, באדיבות הלשכה לביטחון הציבור.

המתרגלים עברו משליחת העתירות הכתובות לעתירות פומביות, ובעיקר במקומות סימבוליים בולטים כמו כיכר טיאננמן. ניתן היה לראות חקלאים, אנשי עסקים, אחיות, מדענים ואפילו ילדים צעירים פורשים שלטים צהובים עם המסר “פאלון גונג טוב!” או “השיבו לפאלון דאפא את שמו הטוב.”

כצפוי, רשויות המפלגה לא הסכימו למעשים הללו. המפגין היה נתקל בדרך כלל באגרופים ובבעיטות מצד המשטרה הסינית, לאחר מכן היה נלקח לחקירה ומשם נשלח לכלא או לשלוש שנים במחנה עבודה. התשלום היה כבד ומורגש באופן מוחשי.

בסוף 2001, מתרגלי הפאלון גונג בסין מצאו את עצמם מול קמפיין בסגנון מאואיסטי שנועד “למגר” את כל הקבוצה. עבור רבים, סימן הדבר את חזרתם של הימים האפלים ביותר של השלטון הקומוניסטי.

בשנת 2002 קבוצה של 50 מתרגלי פאלון גונג מערביים נסעה לכיכר טיאננמן והכריזה עם שלט צהוב – “אמת, חמלה, סובלנות”. באותה תקופה רק מעטים מהמתרגלים הסינים נסעו עוד לטיאננמן מסיבות שונות, ועוד פחות מכך לאחר מכן. הימים האלו חלפו; סימני ההיכר של השלטים הצהובים, צעקות המחאה וההופעות הגלויות של תגובות אלימות מהמשטרה הלכו ופחתו עם הזמן.

אך, הכוח, או ההשראה, שעמדו מאחורי הפגנותיהם המוקדמות של מתרגלי הפאלון גונג לא גוועו, להפך, הם רק צמחו, התבגרו והתפתחו. ההתנגדות והמחאה של מתרגלי הפאלון גונג בכיכר טיאננמן לא פסקה, היא עברה פשוט לפסים אחרים הן בסין והן בעולם. היא שינתה את פניה להתנגדות בדרכי שלום.

לפני שנמשיך, נענה על השאלה המתבקשת:

מהיכן שואבים מתרגלי הפאלון גונג את חוסנם להתנגדותם השקטה רבת השנים בדרכי שלום? 

כוח האמונה הפנימית

באופן כללי, תנועת ההתנגדות הזו – המורכבת ממעשים נועזים של יחידים חרף הסיכונים האישיים – היא ככל הנראה התנועה הלא אלימה הגדולה ביותר בתולדות סין – אם לא בעולם כולו. ההיסטוריה הסינית מעולם לא ראתה תנועה מסוג זה, המשלבת בתוכה מאבק ללא אלימות, טכנולוגיה מתקדמת ואמונה דתית.

עם עקשנות שנולדת מתוך אמונה רוחנית עמוקה, קבוצת המתרגלים סובלת מעל לעשרים שנים של אכזריות ואלימות, כדי לשמש היום זרז לשינוי בסין בסדר גודל שמעטים יכולים לדמיין. נכון לעכשיו מתנהל מאמץ של זכויות אדם המורכב מכל אפיק אפשרי, החל משיחות טלפון, עבור דרך הפצת עלונים, שידורי חשיפה באמצעות כבלים, בתי דפוס הפועלים במחתרת, חשיפות ברחבי העולם באמצעות עידוד קבלת תגובות מהתקשורת, מגורמים ממשלתיים ומארגונים שונים, תהלוכות ברחבי העולם, עמידה מול שגרירויות וקונסוליות סיניות, עצרות ואף באמצעות אומנויות יפות. ומדי יום, מצטרפים למקהלה קולות העייפים מהמפלגה הקומוניסטית הסינית ומשלטונה הרודני, ושאינם של מתרגלי פאלון גונג, ודורשים שינוי.

זהו סיפור, שברגע שיושלם, הוא יסופר ככל הנראה בסין לדורות הבאים.

אישה מפגינה מול שוטר בבגדים אזרחיים בכיכר טיאננמן

ישנם שני רבדים לכוח האמונה הפנימית של מתרגלי הפאלון גונג.

הרובד הראשון מבין השניים הוא המיידי יותר. מהיום הגורלי ביולי 1999 בו האמונה שלהם הוצאה מחוץ לחוק, מתרגלי הפאלון גונג ראו את מצוקתם כמקרה של עוול בוטה. כלומר, האיסור על התרגול וההסלמה שבאה לאחר מכן לידי ביטוי באלימות ובהרג, היו בניגוד לחוקת סין בהיבטים רבים וכן בניגוד לאמנות בין-לאומיות שסין חתומה עליהן. חופש האמונה הדתית, לפחות על הנייר, מובטח בסין. רק באוקטובר 1999 נחקקו בסין חוקים אשר נתנו לגיטימציה לדיכוי הקבוצה – והם יושמו למפרע. המתרגלים לא הפרו שום חוק בהתכנסויותיהם השקטות והשלוות בפארקים ברחבי סין, ואף לא עם ההתכנסות ההמונית לעתירה בפני הממשל המרכזי ליד ג’ונג-נאן-האי, מתחם השלטון המרכזי, באפריל 1999, לאחר שכמה מהמתרגלים הותקפו פיזית על ידי משטרת העיר טיאן-ג’ין.

מהר מאוד הם הבינו שהרדיפות לא מכוונות בהכרח למה שהם עשו, אלא בעיקר כלפי האמונה שלהם – למי שהם. מה שעמד על כף המאזניים שונה לחלוטין. לא מדובר באובדן זכויות גרידא, אלא באובדן העצמי, אובדן הנשמה.

מתרגל אחד מסין, ג’או מינג, תיאר את התחושה הזו: “הניסיון האישי שלי מלמד שהרדיפה נגד הפאלון גונג מכוונת באופן מוחלט נגד האמונה שלנו”. ג’או עונה במחנה עבודה בבייג’ינג, שם הוחזק במשך שנתיים. “זו לגמרי רדיפה נגד האמונה הרוחנית שלנו. לא עשינו שום דבר לא חוקי … עינויים משמשים כדי ‘להפוך’ אנשים לבובות דמויי-מכונה ללא מצפון, שיכולים לשמש מכשירים לפגיעה באחרים”. אכן, אם כל הבסיס של הפאלון גונג הוא להפוך לאנשים בריאים ומצטיינים מבחינה מוסרית, אפשר לתהות למה בדיוק שליטיה של סין רוצים “להפוך” אותם במקום.

אבל כמובן, שטיפת מוח לא מיושמת בקלות במקרה זה. עבור מתרגלי פאלון גונג כה רבים, התרגול שימש מעיין להשראה ולטוב. עבור חלקם היה זה מקור לבריאות ולמרץ מחודשים. עבור אחרים הייתה זו פילוסופיה עם תהודה עמוקה, עדשה חדשה שדרכה ניתן לראות את החיים ולנווט בהם, מעצימה ומאצילה בו זמנית. זה גם נותן משמעות לסבל, ממש כמו באמונה הבודהיסטית. לפיכך, שני דברים באו באופן טבעי עם הופעת הרדיפה. ראשית, זה לא היה דבר שאנשים עמדו לוותר עליו בין לילה. ושנית, הם היו מוכנים לסבול למען אמונתם. הרדיפה לא היוותה רק פגיעה בזכויות פוליטיות: הייתה זו סוג של אלימות כלפי האנושות, או אף כלפי הקוסמוס. אם לסכם זאת בקצרה, המפלגה בחרה במשהו גדול יותר אף ממנה עצמה.

אך בתוך כל זה, לכח האמונה הפנימית קיים גם רובד נוסף אצל מתרגלי הפאלון גונג בסין, כזו שמכוונת כלפי חוץ. האמונה הפנימית הזו נולדת מתחושת חמלה, מדאגה לאחר, שמטופחת מתוך התרגול. תהליך הטיפוח העצמי הוא דרך להעלים את העצמי, להציב את האחר בראש ובראשונה, אפילו על חשבון רווחתו של האדם, אם צריך. במקרה זה, אין זו בהכרח דאגה של מתרגל פאלון גונג כלפי מתרגל עמית (אם כי, גם זה בהחלט עשוי להיות המקרה), אלא יותר דאגה לאזרח הממוצע. מתרגלי הפאלון גונג חשים שאזרחים אחרים בסין נקלעו אף הם למצב הקשה, ובאותה מידה גם הם למעשה קורבנות הרדיפה. כלומר, האזרחים מולכים שולל על ידי מסע הצלב של המפלגה נגד פאלון גונג, וכתוצאה מכך למדו לשנוא.

כאשר מתרגלי הפאלון גונג מדברים על אנשים כאלה כאנשים ש”הורעלו” על ידי תעמולת המפלגה, הם מתייחסים לסוג של פגיעה ולזיהום הנשמה. ומכיוון שהפאלון גונג מלמד לאהוב את השכן כמו את עצמך, בדומה ל”ואהבת את רעך כמוך”, מעטים הם המתרגלים שאינם מרגישים צורך להושיט יד לעזרה לאנשים אלה. יש מתרגלים המדברים באופן דומה על אנשים אלה כ”הקורבנות האחרים”, עם דמעות בעיניהם. ההיסטוריה אף תומכת בפרספקטיבה זו של הפאלון גונג. במה נבדל הדבר, למשל, מבני הנוער בגרמניה הנאצית, שבאמצעות תזונה יומיומית של שטיפת מוח אנטישמית למדו עם הזמן לשנוא את היהודי ואף לקחת חלק בהשמדתו.

שוטר סיני (מימין) ניגש למתרגלי פאלון גונג בכיכר טיאננמן, כשהם אוחזים כרזות מודפסות מבד שעליהן נכתב “אמת חמלה סובלנות”

משלטים וכרזות ברחוב לשימוש במדיה

בשנת 2002 חל שינוי ונפתח עידן חדש של מאמצים שהיו מתוחכמים ומציאותיים יותר, ובעיקר נחושים יותר. כעת המאמצים התפשטו לכל עיר, רחוב, סמטה ובית.

במארס אותה שנה, מתרגלי פאלון גונג בעיר צ’אנג-צ’ון בצפון-מזרח סין (המקום בו התרגול הופץ לראשונה) הצליחו להתחבר לקו רשת טלוויזיה בכבלים גדולה ולהחליף תוכנית רגילה בסרטון מידע על הפאלון גונג. הסרטון שודר בשמונה ערוצים שונים ונמשך ארבעים וחמש דקות. עבור אלפי תושבי העיר הייתה זו הפעם הראשונה מזה שלוש שנים שהם נחשפו למידע עצמאי על התרגול ועל הרדיפה; מי שניסה לקרוא על הפאלון גונג באינטרנט עלול היה להיזרק לכלא.

הממשלה המקומית והמרכזית היו כה מזועזעות עד שהוחלט על הגברת השליטה על האוכלוסייה בצ’אנג-צ’ון באמצעות הענקת סמכויות מוגברות לכוחות הביטחון. ההוראות היו “לירות כדי להרוג” ו”לירות מייד” על כל אחד שמנסה להתחבר לרשת. בסופו של דבר, המעורבים במעשה נמצאו, עונו ונהרגו.

דיווחים על ניסיונות דומים הגיעו במהרה מפרובינציות אחרות, כמו סצ’ואן וליאו-נינג, לצד תגובות מקבילות מהמפלגה. הפעולות והתגובות משני הצדדים הסלימו באופן אקספוננציאלי.

בתי דפוס הפועלים במחתרת

באותה תקופה בערך החלו גם להתרבות ברחבי הארץ בתי דפוס שפעלו בחשאי, שנקראים על ידי המעורבים בדבר “אתרי הפקת חומרים”. היה זה הדבר הכי קרוב לתקשורת עממית בסין, בנוף ההסברה שנשלט באופן בלעדי על-ידי המפלגה. אתרים אלה היו לעתים קרובות צנועים ומוקמו בפינה בביתו של מתרגל פאלון גונג. בצורתם הבסיסית ביותר הם הכילו מדפסת; ובחלקם היו אולי גם מכונת צילום ואולי גם מחשב. ברחבי סין, המתרגלים הנחושים הרכיבו מערך של מדיה ביתית – בדרך כלל עבור הפקת פליירים, עלונים ותקליטורים.

ואז, בדרך כלל בחסות הלילה, צוותים של מתרגלים (או לפעמים רק בודדים) היו יוצאים לאזור מסוים כדי להפיץ את חומרי ההסברה. עד לבוא השחר ניתן היה לראות פליירים מונחים בסלי אופניים או תלויים על קירות העיר; תקליטורים דחופים תחת דלתות כניסה; או עלונים תפוסים תחת מגבים או אולי בתיבות דואר. במארס 2002 דיווח הוושינגטון פוסט כי אלפי תקליטורים הופיעו בערים הגדולות. בתוך כך, אישה אחת שברחה מסין, וואנג יו-ג’י, מתארת ​​בספר זיכרונותיה “צ’ואן-יואה שנג-סי” (“לחצות את גבול החיים והמוות”) כי כבר באמצע 2001 היא הדפיסה בפרק זמן של שלושה ימים כמה מאות אלפי עלונים שמתרגלים אחרים הפיצו במחוז היי-לונג-ג’יאנג. כמו וואנג, כל ההוצאות של ההדפסות יצאו מכיסם הפרטי של המתרגלים.

עם הזמן אתרי החומרים רק התחזקו יותר, כמו גם ההפצה. קיימים גם דווחים ממספר ערים על אזרחים רגילים שאינם מתרגלי פאלון גונג שהתחילו גם הם להדפיס ולחלק חומרים אלה.

עדיין נפרשות בסין כרזות מודפסות התומכות בפאלון גונג, אך באופן פחות ממוקד גיאוגרפית מאשר בשנתיים הראשונות. בעוד שבהתחלה כיכר טיאננמן הייתה המקום בו נפרשו כל הכרזות, בשנים שלאחר מכן הם התרבו והתפשטו למקומות ולמרחבים שונים. כמעט בכל בוקר ניתן לראות כרזות תלויות מגשרים, ממרפסות, על עצים, עמודי טלפון ואפילו מקירות תחנת המשטרה המקומית.

אבל, לא רק כרזות עם סיסמאות חיוביות נתלות בחוצות. כרזות החושפות אנשים המעורבים באופן ישיר ברדיפה מודבקות כעת ביישובים ממוקדים כשצצות בעיות. לאחר ששמעו על הפרת זכויות, כמו למשל עינויים על-ידי קצין משטרה או גורם אחר, מתרגלי הפאלון גונג בדרך כלל סורקים את האזור כדי למצוא את האדם המתעלל. הרעיון הוא “לחשוף באופן מקומי” את אותו אדם, וההשפעה היא לרוב מיידית ומוחשית. סוהר מתעלל עשוי להתעורר יום אחד ולראות עלונים על קירות בניין המגורים שלו המפרטים את מעשי הרוע שעשה בבית המעצר המקומי; השכנים, קרובי משפחתו, עמיתיו לעבודה ועוד אחרים כבר קיבלו ככל הנראה את העלון. במדינה שבה הכבוד העצמי הוא ערך עליון, מעשה בריונות עדיין נחשב למביש.

לחשיפה כזו יש משקל נוסף כשהיא מופצת באינטרנט ומובאת לידיעת העולם החיצון. אמנם זה לא דבר פשוט להוציא מידע כזה מסין, אך כמויות ממנו עדיין מצליחות לעבור. דוגמאות כאלו ניתן למצוא באתר האינטרנט “Fawanghuihui.org“,   (“רשת הצדק האדירה”) שבכל זמן נתון חושף עוד ועוד “מבצעי רשע”. רשומה טיפוסית כוללת את שם הרשות, יחידת עבודה, מגדר, תפקיד ומספר טלפון. (נכון לנובמבר 2020 קיימים יותר מ-55,300 רשומות כאלו).

החלק האחרון – מספר הטלפון – הוא חשוב לא פחות, וקשור למאמץ נוסף של מתרגלי הפאלון גונג בסין ובעולם: שיחות טלפון. כאשר אין מזור דרך בתי המשפט, נאלצים לפעמים המתרגלים להפוך בעצמם למערכת משפטית. אם אתרים כמו Fawanghuihui.org ו-Minghui.org  משמשים כבתי משפט וירטואליים, שיחות טלפון למפרים את זכויות האדם ולמתעללים הן גם סוג מסוים של עשיית צדק. בכל רחבי סין וממדינות ברחבי העולם, המתרגלים עורכים שיחות לאלה האחראים באופן הישיר ביותר לסבלם של המתרגלים.

אבל מה הכוונה שמאחורי שיחות הטלפון האלו? לא ממש רק כדי להאשים. אלא, זה נוגע בעצם לאמונות החזקות המשותפות למתרגלים של פאלון גונג. שכל אדם, לא משנה עד כמה מעשיו שפלים, מכיל בתוכו את זרעי הטוב, ויש להוקיר אותו על בסיס זה. הושטת היד היא אקט של חמלה; העבריין, בסופו של דבר, פוגע בעצמו כשהוא פוגע באחרים. רבים מתארים את שיחות הטלפון שלהם כניסיונות לעורר את הצד הטוב של מבצעי הפשעים, לעורר את מצפונם ואת החרטה שלהם. היו שהצהירו בגלוי בטלפון: “לעולם לא אפגע עוד באנשים שלכם – טעיתי”.

בהתחשב בכך שאין בסין מרחב ציבורי שמותר לתרגל בו פאלון גונג, בין אם זה פיזי או חברתי, מתרגלי הפאלון גונג משתפים את חבריהם בסיפורים כאלה באינטרנט, בעיקר באתר Minghui.org. האתר מגשר בין קהילות בסין וברחבי העולם, והרבה יותר מזה. הוא מכיל גם מגוון פרסומים המוכנים להדפסה ולהפצה בסין, ואף מציע סרטונים קצרים לצריבה על גבי תקליטורים, עם מבחר תוויות דיסקרטיות שונות. למשל, באחד מדפי האינטרנט מתוארים החלקים וההרכבה של  קֶלַע עבור כרזות, שבאמצעותו ניתן לזרוק ולפרוש את הכרזה גבוה בצמרות העצים, או מעל חוטי טלפון – הרחק מהישג ידם של הרשויות.

הפרסום באתר הפך למכרה זהב אמיתי של מידע והשראה. דיווחים על הרדיפה בסין, המתעדים עינויים ומזהים קורבנות הזקוקים לעזרה; דיווחים על פעילויות ברחבי העולם המספקים תקווה ומודעות; פורומים המספקים מקום להחלפת רעיונות; מאמרים אישיים המספרים על ההתקדמות של האנשים בתרגול ובחוסן אל מול הדיכוי; וגם, “הצהרות חרטה”, הנקראות גם “הצהרות חגיגיות”, המאפשרות למי שנשבר בגלל עינויים ושטיפות מוח להתחיל מחדש. בכל יום נתון האתר עשוי לקבל הודעות מכמה מאות אנשים.

זה כמובן לא קל כמו שזה נשמע: Minghui.org וכל דומיו אסורים על ידי המשטר הסיני, ועצם כניסה לדף האינטרנט של האתר מתוך סין – אם יצליחו לעקוף את חסמי האינטרנט – יכול להוות עילה למאסר.

פורצים את “חומת האינטרנט הסינית”

מתרגלי פאלון גונג במערב פעלו מאז הימים המוקדמים הראשונים של הרדיפה בשקידה לפיתוח ולפריסה של טכנולוגיות אינטרנט שפורצות את הצנזורה של המשטר בסין, והשיגו הצלחה מדהימה. למשל, ב-2005 אתרי אינטרנט שחסימתם הוסרה על ידי תוכנה שפותחה על ידי מתרגלי פאלון גונג, קיבלו בממוצע מעל 30 מיליון צפיות ביום ממשתמשים בסין. אתרים כמו Voice of      America  ו- Radio Free Asia נעשו זמינים עבור סינים באמצעות טכנולוגיות אלה, וכן גם הגרסאות הלא מצונזרות של מנועי חיפוש כמו גוגל. אין אף קבוצה אחרת של פעילי אינטרנט שהצליחה להתקרב לדרגת הצלחה כזו. וזאת, למרות שכמעט הכול נעשה במימון עצמי ובהתנדבות על ידי מתרגלי פאלון גונג, במאבקם בדרכים שקטות לחשוף את הרדיפה ואת שקרי המק”ס.

עם זאת, תמיכה באינטרנט היא רק אחת ממספר הידיים העוזרות מחו”ל. אפשר לומר כי מתרגלי הפאלון גונג מחוץ לסין מתואמים ומשלימים את עמיתיהם בסין בדרכים משלהם. לדוגמה, בעוד שמתרגלים מסין התקשרו לכלא ולמחנות עבודה כדי לשוחח עם שומרים אלימים, יש גם מתרגלים מחוץ לסין שמבצעים שיחות כאלה. עד 2005 בוצעו בערך 30-40 מיליון שיחות. נעשה גם שימוש באמצעות הפקס, כאשר תומכים בחו”ל שולחים 300,000 פקסים בממוצע לסין מדי חודש. כך גם שלח הגוף הגדול יותר של מתרגלים מחוץ לסין תקליטורי מידע ופרסומים שונים לסין.

מאמצים אחרים של קהילת המתרגלים מעבר לים כוללים שימוש כבד בחדרי צ’אט באינטרנט וכן שידור תכניות טלוויזיה ורדיו באמצעות לוויין אל סין.

9 הדיונים אודות המק”ס ותנועת הטווי-דאנג

באוקטובר 2004 עיתון סיני בשם דה-ג’י-יואן (The Epoch Times) עבורו מקדישים מספר אנשי פאלון גונג את זמנם, פרסם סדרה שנקראת  “תשעה דיונים אודות המפלגה הקומוניסטית הסינית” https://faluninfo.net/the-nine-commentaries/ או בקיצור בשפה הסינית “ג’יו-פינג” (“תשעה דיונים”). כחודש לאחר שהסדרה פורסמה, מנג וויי-זאי, המנהל לשעבר של המחלקה לספרות ולאומנות במשרד התעמולה הסיני, והואנג שיאו-מינג, מדליסט אולימפי, הצהירו כי הם פורשים מהמפלגה. במהרה החל מבול של פרישות מהמפלגה.

מעל 360 מיליון סינים כבר פרשו מהמפלגה

גאו ג’י-שנג, אחד מעורכי הדין הבולטים בסין ונוצרי באמונתו אמר: “באשר ליצירת שינוי לא אלים, הייתי אומר שמתרגלי הפאלון גונג הצליחו למצוא דרך לשינוי שלא יוביל ולו לשפיכת טיפת דם אחת. גישתם היא לשכנע אנשים לפרוש מהמפלגה המרושעת – מפלגה שעשתה רק רע בכל צורה שניתן להעלות על הדעת בעולם הזה. ההצעה שלי היא לפרוש מהמפלגה ולהיות קרוב יותר לאלוהים!” גאו התייחס לפרישתו האישית מהמפלגה כ”יום גאה בחיי”. (לצפייה בסרט דוקומנטרי על גאו ג’י-שנג).

בתוך זמן קצר, מה שהתחיל בסדר גודל של 200-100 פרישות מהמפלגה ביום, הפך לאלפים. ונכון להיום (ספטמבר 2020) מעל 360 מיליון סינים כבר פרשו מהמפלגה. (יצוין כי “הפרישה” מתייחסת למפלגה עצמה ולשני הארגונים המסונפים לה – ליגת הנוער והחלוצים הצעירים, שרבים מצטרפים אליהם בסין ב”שבועות דם” בגיל צעיר).

מדוע התגובה הכה דרמטית  מאז פרסום הסדרה “תשעה דיונים”? סטיבן גרגורי, עורך באפוק טיימס, מסביר: “אחרי 55 שנים של שקרים וטרור, תושבי סין יכולים כעת להכיר את ההיסטוריה האמיתית שלהם. לראשונה הם יכולים לחלוק זה עם זה את ההפסדים האדירים שהם סבלו תחת המפלגה הקומוניסטית הסינית. לראשונה הם יכולים להתעורר מהסיוט הקומוניסטי ולשקול את היופי ואת המשמעות של התרבות העתיקה שהמפלגה הקומוניסטית עמלה כל כך בכדי להשמידה”.

דבריו של גרגורי מצביעים על שתי נקודות חשובות. ראשית, שעבור רבים, 9 הדיונים והסיכוי להתנתק מהמפלגה הוא אקט כמעט מזכך, טיהור הנפש, והזדמנות לריפוי ולפיוס עם העצמי והעבר. שנית, זו גם החזרה – השבת התרבות וההיסטוריה הסינית, ששניהם היו שבויים לגחמותיה ולשגיונותיה של המפלגה במשך כמעט שבעה עשורים. הקומוניזם, כפי שמבהירים הפרשנים, הוא פרי המחשבה האירופית מהמאה ה -19, ולא סין המסורתית.

מקהלה הולכת וגוברת של קולות מרחבי סין מרמזת על כך שלכל מאמצי הפאלון גונג יש השפעה, והיא די עצומה.

נראה שהמאבק בדרכי שלום של מתרגלי הפאלון גונג נותן את אותותיו ברחבי סין ובעולם. למשל, מאות ברכות לחג עבור מר לי הונג-ג’י, המורה של פאלון גונג, התפרסמו ברשת, אך הפעם הם לא באו רק ממתרגלי פאלון גונג, אלא גם מצד תומכים ומשקיפים שמצאו השראה בדרך ההתנהלות של הפאלון גונג. מר הו פינג, אינטלקטואל וסופר מוביל בסין, תיאר את החדירה לכבלים של פאלון גונג בסין כ”הישג מדהים”, ותיאר את הדמות הראשית, ליו צ’נג-ג’ון, כ”גיבור פאלון גונג” ו”קדוש מעונה במאבק למען חופש הדיבור”.

אולי המהפכות הדרמטיות מכל היו המוני הסינים שנאלצו להתעלל במתרגלי פאלון גונג. אזרחים סינים – אזרחים רגילים שאינם מתרגלים פאלון גונג – כותבים בעצמם הצהרות חרטה על מעשיהם ומפרסמים באתר Minghui.org, הם מתארים איך הפחידו אותם, כפו עליהם ואיימו עליהם כדי שיפגעו במתרגלי פאלון גונג.

בעדות מרגשת אחת, אדם ששמו פנג תיאר כיצד תכניות התעמולה בטלוויזיה הממלכתית הסינית, השוללות כל צלם-אנוש ממתרגלי פאלון גונג, הותירו אותו מבועת. הוא היה כל כך מפוחד מהספר של פאלון גונג שהיה בביתו באותה תקופה, שהוא החליט לשרוף אותו. זמן קצר לאחר מכן הוא חלה במחלה קשה. מפגש מקרי עם חבר הביא לחיקו את אחד הפרסומים של Minghui.org, שאותם הדפיסו מתרגלי פאלון גונג בסין. רק אז הבין שתוכניות הטלוויזיה תכנתו אותו לשנוא, כפי שגם עיתונים המנוהלים על ידי המדינה עושים. “אסור לרדוף את פאלון גונג”, כך כתב פנג בהצהרתו, ונדר לשנות את עצמו לטובה; הוא החל לדקלם בשקט “אמת, חמלה, סובלנות” – העקרונות המנחים של פאלון גונג – לעצמו, רק כדי לגלות, כמה ימים אחר כך, “כל המחלות שלי נעלמו!” פנג סיים את מכתבו בבקשת סליחה.

לסיום

 ההתנגדות בדרכי שלום נמשכת בכל יום ויום, למעלה מ-21 שנה הן בסין והן ברחבי העולם.

בכל מדינה ומדינה בה יש מתרגלי פאלון גונג, המתרגלים עורכים אירועי תמיכה ועצרות בימים מסוימים, כמו ב-20 ליולי, היום בו התחילה הרדיפה, ובימים אחרים. הם פונים לנבחרי ציבור ולתקשורת בארצם, עומדים במחאות שקטות מול השגרירויות הסיניות, תומכים בעמיתיהם המתרגלים בסין ובעולם, מקימים גופי תקשורת משלהם, אתרי מידע, עיתונים בשפה הסינית (“דה-ג’י-יואן”) ובשפות אחרות ועוד ועוד. המטרה היחידה היא לגרום לאנשים להבין את חומרת המצב ואת הדחיפות שיש להתערב. כתוצאה מכך ההתנגדות השקטה התפשטה מעבר לגבולות סין ומעבר למתרגלי הפאלון גונג.

ניתן למצוא באתר שלנו את התוצאות להתנגדות בדרכי השלום הללו. ראו:

אקטיביזם ברחבי העולם, תביעות משפטיות ברחבי העולם, חקירות בלתי תלויות, תיעודים עצמאיים, תמיכה ופרסים, עיתונות חוקרת, פעולות ממשלתיות


הפוסט הזה מעובד ממאמרו של לוי בראודה, מנכ”ל מרכז המידע של פאלון דאפא בארה”ב. הוא גר בעיר ניו יורק עם אשתו ושני ילדיו