200 שנות סבל

במשך מאות שנים הובילה סין את העולם מבחינה תרבותית, כלכלית ומדעית. עד לא מכבר, במאה ה-18, הייתה סין מדינה משגשגת, בעלת כלכלה איתנה, משאבי טבע נרחבים, ומוניטין של יוקרה מחוץ לגבולותיה.

אולם החל מראשית המאה ה-19 נחלה סין סדרה של תבוסות. תחילה מידי מעצמות אירופאיות ואחר כך מידי יפן. המצב התדרדר עוד בשל סדרה של אסונות טבע – בצורת ורעב – כמו גם אסונות מעשי ידי אדם שהחלישו את סין והוסיפו לעמה סבל על סבל.

עם ההחמרה במצבה של סין קמו בה אסכולות חשיבה שדנו בדרכי הטיפול בבעיות אלה. בראשית המאה העשרים לאחר נפילת שושלת צ’ינג, החל עידן  של תחרות בין השקפות רפובליקניות שונות שנאבקו ביניהן על קביעת המסלול החדש לסין.

פלישת יפן בשנת 1937 ואחריה מלחמת העולם השנייה הוסיפו לחורבנה של המדינה המוכה בלאו הכי. לאחר תבוסת יפן פרצה מלחמת אזרחים שהשתוללה עד שנת 1949 בין הלאומנים בעלי הנטייה הרפובליקנית לבין המפלגה הקומוניסטית הסינית.

לעם הסיני המותש והמרוקן מיותר ממאה שנים של פלישות, אסונות וסערות, ציפו עדיין ימים אפלים וטרגיים ביותר.

בסדרה עיקשת של מסעות טרור שנמשכו גם במהלך העשורים הבאים, הוסיפה המפלגה הקומוניסטית הסינית רמת סבל חדשה וחסרת תקדים. מטרתם של חברי המפלגה הייתה להשמיד את התרבות הסינית המסורתית כולה ולטפטף בהדרגה את האידיאולוגיה הקומוניסטית לתודעתם של האזרחים. במסעות טרור אלה מצאו את מותם 60  עד 80 מיליון בני אדם.

הנה דוגמאות למסעות טרור כאלה …

1952-1950: רפורמה במקרקעין, מסעות טרור לדיכוי אנטי-מהפכנים 

על פי נתונים מטעם אנשי המק”ס עצמם, ידוע שבתוך שנתיים בלבד הרגו הרשויות הסיניות 2.4 מיליון בני אדם, וכל זאת במסווה של “רפורמת אדמות” ודיכוי “ריאקציונרים”. יש שאף מעלים את האומדן ל-5 מיליון. באלימותה השיגה המק”ס שלושה יעדים: 1) חיסול מוחלט של ראשי הכפרים והערים והחלפתם באנשי מפלגת השלטון. 2) התעשרות אישית מסיבית משוד ההרוגים. 3) החדרת אימה עמוקה ומתמשכת מפני המק”ס. 

בין 2.4 מיליון ל-5 מיליון הרוגים.

1952: “רפורמה פיננסית” 

משטר המק”ס פנה לבעלי הון ובעלי עסקים ברחבי סין בתואנה של “רפורמה פיננסית” ותוך מפגן של כוח וטרור נאלצו הקורבנות לשלם לעתים קרובות “מיסים” שרירותיים שחרגו מאוד בהשוואה לערך רכושם. עשרות אלפים נהרגו על הסף, כאשר אלפים נוספים פנו להתאבדות עקב הטראומות של מעצר, נידוי חברתי, שטיפת מוח וענישה. 

עשרות אלפים מתו. מאות אלפים נשלחו למחנות עבודות בכפייה.

1961-1959: קפיצת מדרגה גדולה

במסגרת תוכנית קיצונית ובלתי מתקבלת על הדעת להכפיל את ייצור הפלדה של סין, הפכה המק”ס למעשה את המדינה למחנה עבודה אחד גדול. בהליך  פנאטי נדרש מכל הסינים להשתתף בייצור פלדה. חקלאים שאולצו להשתתף נטשו את יבוליהם להירקב בשדות. גורמים מקומיים הפיצו בינתיים דיווחים כוזבים על תשואות יבול גדולות, דבר שהזין את ההתלהבות. התוצאה: למעלה מ-30 מיליון אנשים רעבו למוות, והמדינה הושלכה לדיכוי כלכלי. לאחר מכן, תרצו תועמלני המק”ס את הפורענות כ”אסון טבע”, אף שלא נרשמו אסונות טבע באותו הזמן. 

בין 30 מיליון ל-40 מיליון איש מתו.

1976-1966: המהפכה התרבותית 

המהפכה התרבותית הפרולטרית הגדולה כוונה לחיסול כללי של התרבות והערכים הסיניים המסורתיים. מסע התעמולה הרחיק לכת עד כדי עידוד ילדים להכות או אף להרוג הורים, מורים וזקנים; רבים הסגירו את בעלי הסמכות לרשויות  שהעבירו אותם דרך סדרה של עינויים או השפלות ציבוריות. ההרג הפך לקביל במק”ס כאמצעי להוכיח את מעמדה המהפכני. תקופות אלה הגיעו לתוהו ובוהו שכזה שבשיאן החל  פרץ קניבליזם להשתולל במספר אזורים. על פי המלומד קנת ליברטל, “העולם החיצון הצליח להשיג הצצה לאלימות” רק “כאשר גוויות כפותות רבות, חסרות ראשים, החלו לשטוף את נהר הפנינה להונג קונג”.

בין 7 מיליון ל-8 מיליון איש מתו.

1989: הטבח בכיכר טיאננמן 

הנהגת המק”ס הביאה חודשים של שביתות-שבת ושביתות רעב של סטודנטים בכיכר טיאננמן בבייג’ינג לידי סוף אלים, בכך שהורתה לצבא חמוש לכבוש את הכיכר בכוח. התלמידים הבלתי חמושים נורו למוות או נמחצו תחת טנקים במרחץ דמים מחריד. עד היום לא התנצלה המק”ס ולא הודתה בשום מעשה עוולה בנוגע לטרגדיה זו. 

אלפים מתו. רובם היו סטודנטים.

1999 – עד היום: “חיסול” של הפאלון גונג 

ביולי  1999 התרעם יו”ר המק”ס דאז, ג’יאנג דזה-מין, על הפופולריות של הפאלון גונג והורה על הכחדתה של תנועת השלום הזאת. מסע הטרור שלאחר מכן – אלים ואכזרי – נתפס בעיני רבים, כמו למשל בעיני האנליסט הבכיר ב- CCN, ווילי לאם, כ”נסיגה למהפכת התרבות”. תועדו מאות אלפי מקרים של עינויים והתעללות במעצר ואילו מספר העצורים  שנשלחו לכלא ולמחנות עבודה בכפייה נמדד במיליונים.

בית משפט עצמאי בלונדון פסק פה אחד כי אסירי המצפון, ובעיקר מתרגלי פאלון גונג, נהרגו וממשיכים להיהרג  בסין “בקנה מידה משמעותי”, בגלל איבריהם.

מסע החיסול נגד הפאלון גונג הוא פשוט המסע הגדול, הארוך, השיטתי והיקר ביותר שנערך אי פעם נגד קבוצה אחת של בני אדם בסין.