תפיסות מוטעות: האם פאלון גונג היא “כת”?

• חוקרים וגופי זכויות אדם במערב הגיעו למסקנה שפאלון גונג אינה כת. יתרה מכך, הם כינו את התווית “כת” כלי פוליטי של בייג’ינג שנועד ללבות את הרדיפה.

• לאורך שנות ה־90, בכירים בממשל בסין אף שיבחו את פאלון גונג על תרומתה לבריאות ולרווחה האישית של האזרחים. השיטה, ששורשיה באסכולת הבודהה, זכתה לשבחים גם על תרומתה לשיקום יחסים במשפחה ולבניית קהילות חזקות יותר.

• משום שפאלון גונג נעשתה פופולרית כל כך ועצמאית משליטתו של המשטר הקומוניסטי בבייג׳ינג, בשנת 1999 הורה מנהיג המפלגה הקומוניסטית בסין דאז, ג’יאנג דזה-מין לחסל אותה.

• רק כמה חודשים לאחר תחילת הרדיפה כינו מנהיגי סין לראשונה את פאלון גונג “כת”, כדי להצדיק את מסע הדיכוי נגדה.

״לאורך תחילת ואמצע שנות ה־90, פאלון גונג, מתרגליה ומייסדה לי הונג־ג׳י נהנו מתמיכה ממשלתית משמעותית ואף מסיקור חיובי בתקשורת הממלכתית הסינית. כמה דיווחים בתקשורת הממלכתית מאותה תקופה שיבחו את היתרונות הבריאותיים של תרגול פאלון גונג והציגו מתרגלים שקיבלו פרסי “אזרח בריא”. באירוע שכיום לא ניתן היה להעלות על הדעת, מר לי נשא הרצאה בשגרירות סין בפריז בשנת 1995, בהזמנתה הרשמית.״ – Freedom House, “המאבק על נשמתה של סין” (2017)
(קראו את הדוח של Freedom House כאן)

פאלון גונג לא “נאסרה על ידי ממשלת סין ככת רעה” ב־22 ביולי 1999, כפי שעיתונים רבים כותבים ברשלנות. היא אפילו לא כונתה במונח הזה עד אוקטובר של אותה שנה.

כאשר המונח הוחל עליה, הוא לא היה תוצאה של ניתוח שקול, ממצאי חקירה או דיון תאולוגי. הוא לא גובש על ידי חוקרי דתות, וגם לא על ידי סוציולוגים או פסיכולוגים. הוא גם לא היה עמדת קונצנזוס של הממשלה הסינית.

היה זה מהלך פוליטי, שתוכנן על ידי ג׳יאנג דזה־מין, אז ראש המפלגה הקומוניסטית בסין. לפי דיווח של הוושינגטון פוסט מ־9 בנובמבר 1999, “מר ג׳יאנג הוא שהורה לתייג את פאלון גונג כ‘כת’, ולאחר מכן דרש להעביר חוק האוסר על כתות”.

התווית הופיעה לאחר שמסע הצלב של המפלגה נגד פאלון גונג, שהיה עדיין בראשיתו, הפך לכישלון יחסי ציבור מגושם. לא רק שפאלון גונג עמדה מול המשטר, אלא שהאמצעים האלימים שהופעלו נגדה – כגון עינויים ומפגני ברוטליות פומביים מצד המשטרה – החלו להטות את דעת הקהל לטובתה. הציבור הסיני הפך ליותר ויותר אמפתי כלפי מצוקתה של הקבוצה, אף שהתעמולה של המפלגה הוגברה שוב ושוב. במקביל, גם הביקורת הבין־לאומית הלכה וגברה.

היה צורך לעשות משהו כדי שהקמפיין לא יהפוך לכישלון מביך ויקר. הלגיטימיות של שלטונו של ג’יאנג הועמדה בסימן שאלה, ובצדק, על ידי כמה גורמים. הוא היה זקוק נואשות לבלום את גל התמיכה במתרגלי המדיטציה שוחרי השלום.

“הקבוצה [פאלון גונג] לא התאימה לרבות מההגדרות המקובלות של ‘כת’: חבריה מתחתנים מחוץ לקבוצה, יש להם חברים מחוץ לקבוצה, הם עובדים בעבודות רגילות, אינם חיים בבידוד מן החברה ואינם מעבירים סכומי כסף משמעותיים לארגון. חשוב מכול, התאבדות אינה מתקבלת, וגם לא אלימות פיזית… [פאלון גונג] היא בבסיסה שיטה א־פוליטית, המכוונת לעזור לאדם לשפר את פנימיותו, ושמטרתה לטהר את האדם מבחינה מוסרית וכתוצאה מכך להביא לשיפור בריאותו הפיזית והנפשית”.

– איאן ג׳ונסון, לשעבר כתב הוול סטריט ג׳ורנל, שזכה בפרס פוליצר על דיווחיו בנושא פאלון גונג.

לפיכך, המהלך לתייג את פאלון גונג כ“כת רעה” היה עבור ג׳יאנג, בדומה לרדיפה עצמה, מהלך שנועד לשרת את עצמו.

לפי הוושינגטון פוסט, “הדיכוי בוצע כדי להפגין ולבסס את כוח ההנהגה הסינית… מקורות במפלגה הקומוניסטית אמרו כי ועדת הקבע של הפוליטביורו לא תמכה פה אחד בדיכוי, וכי הנשיא ג׳יאנג דזה־מין לבדו החליט שיש לחסל את פאלון גונג”.

אותה כתבה ציטטה גורם במפלגה הקומוניסטית הסינית שציין: “ברור שזה אישי מאוד עבור ג׳יאנג”.

מה, אם כן, קיווה ג׳יאנג להשיג באמצעות הגדרת הפאלון גונג ככת?

ראשית, היא נועדה לערער את האהדה הציבורית לפאלון גונג הנרדפת, ולהפוך אמפתיה לחשדנות. שנית, היא נועדה להסיט את הזרקור ממעשיה הבלתי חוקיים של מדינת־המפלגה אל הקורבן עצמו, ולהטיל ספק ביושרו. שלישית, היא נועדה לבצע דה־הומניזציה לפאלון גונג, ולסלול את הדרך להפרות זכויות חמורות יותר; ואכן, בשנים שלאחר מכן העינויים והאלימות גברו מאוד. רביעית, היא נועדה להציג את מתרגלי פאלון גונג כ“קורבנות” של מנהיג כת כלשהו, קורבנות שהמדינה הנדיבה תוכל לאחר מכן “להציל” ו“לשקם”.

אך למונח הייתה גם שאיפה נוספת, מרחיקת לכת יותר. שאיפה שתתממש מעבר לים, מחוץ לגבולות סין. באופן ספציפי, הוא נועד להדהד במערב ולנקות את המשטר מפשעיו נגד בני אדם חפים מפשע.

לפי דיווח מ־14 בפברואר 2001 במהדורה האסייתית של הוול סטריט ג׳ורנל, המפלגה הקומוניסטית של סין “אימצה בהתלהבות את השפה ואת הטיעונים של התנועה האנטי־כתית במערב בתעמולתה נגד פאלון דאפא… סין הצמידה את עצמה לתנועה האנטי־כתית כדי להצדיק את הדיכוי שלה”.

“כל הסוגיה של האופי הכתתי כביכול של פאלון גונג הייתה הסחת דעת מן ההתחלה, שנוצלה בחוכמה על ידי המדינה הסינית כדי להקהות את כוח המשיכה של פאלון גונג ואת האפקטיביות של פעילות הקבוצה מחוץ לסין”.

– דייוויד אונבי, מנהל המרכז ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת מונטריאול

ראיה נוספת לכך היא המונח האנגלי עצמו, “cult” או “evil cult”, שהוא תרגום מניפולטיבי מסינית. כפי שמציין ארגון “אמנסטי אינטרנשיונל”, המונח הסיני “שְיֵה־ג׳יאו” אולי מתורגם באופן מדויק יותר כ“ארגון כופר” או “דת כופרת”. לפי מקור אחד לפחות, תווית הכת גובשה בסיוע חברת יחסי ציבור מערבית. כלומר, היא עוצבה כדי לנצל פחדים מפני כתות במערב, שם פאלון גונג ושיטות הצ׳יגונג הקרובות לה היו ברובן בלתי מוכרות, וניתן היה להציגן כזדוניות.

לבסוף, יש לציין שחוקרי דתות במערב שחקרו את פאלון גונג לעומק, כגון דייוויד אונבי, ציינו כי פאלון גונג אינה חולקת את מאפייניהן של כתות. היא אינה כוללת סגידה למנהיג או גביית תשלומים; היא גם אינה מבודדת את המתרגלים מן החברה, אינה מתערבת בחייהם האישיים, ואינה מעודדת כל התנהגות שניתן לפרשה כבלתי חוקית או מסוכנת. במקום זאת, חוקרים אלה הכירו בה כתנועה דתית חדשה.

העיתונאי החוקר איתן גוטמן חקר ודיווח על פאלון גונג במשך יותר משני עשורים. מר גוטמן מציע את תובנותיו לאחר שהתלווה מקרוב לקבוצה של מתרגלי פאלון גונג בניו ג׳רזי.

באופן דומה, מגוון רחב של גורמים בין־לאומיים – ובהם דווחים מיוחדים של האו״ם, ארגוני זכויות אדם בולטים וממשלות דמוקרטיות – התייחסו שוב ושוב לקמפיין נגד פאלון גונג כאל רדיפה דתית בלתי מוצדקת, ולא כאל מדיניות ממשלתית לגיטימית שנועדה להרחיק מן החברה השפעה שלילית לכאורה.

אם כבר, אולי דווקא הלהיטות של שליטי סין הקומוניסטים למתג קבוצת מדיטציה שוחרת שלום, פתוחה ומיטיבה כ“כת רעה” מעידה על מצפונה האשם של המפלגה עצמה.

האפשרות הזו צוינה כראוי על ידי המגזין טיים, כאשר ביוני 2001 העיר כי “הם [פאלון גונג] אינם רוצחים; בינתיים, במהלך 51 שנות שלטונה בסין, המפלגה הקומוניסטית הייתה אחראית למותם של עשרות מיליוני אזרחים חפים מפשע, ובהם גם תומכיה שלה. אולי הכת הרעה היא מפלגתו של ג׳יאנג עצמו”.