התחדשות תרבותית

בד בבד עם התקדמותם של מתרגלי הפאלון גונג (פאלון דאפא) בשיטה הרוחנית, תלמידים רבים מצאו עצמם מוקסמים מהתרבות הסינית המסורתית. רבים מתארים תחושה חדשה של הערכה עמוקה ואף התפעמות מהמורשת התרבותית הסינית ששורשיה קשורים לפאלון גונג.

כמובן שהמורשת התרבותית הזו, מקורה בתקופה שקודמת לשלטון הקומוניסטי. וכפי שרבים רואים זאת, היא מורשת שונה בתכלית מזו של דרך המחשבה המרקסיסטית-לניניסטית סינית.

בעוד שמורשת המחשבה הסינית העתיקה עודדה הרמוניה בין העצמי לטבע, טיפוח של מעלות נשגבות, חיבור לשקט ולשלווה ויראת כבוד כלפי שמים, השלטון הקומוניסטי בסין הלל ושיבח מושגים כמו: “מאבק מעמדי”, אתאיזם, “לחימה כנגד הטבע”, ועקירה או הרס מוחלט של המחשבה והתרבות המסורתית. (ואכן, חוקרים אחדים גורסים כי הפאלון גונג, מעצם החיבור שלו לסין המסורתית, נתפס כאיום אידיאולוגי על שליטיה המרקסיסטים של סין). 

כך קרה שבשנים האחרונות רבים ממתרגלי הפאלון גונג עסקו בהתחקות אחרי שורשיהם התרבותיים באופן יצירתי ופעיל ולעיתים קרובות התקבלה תוצאה מפעימה וססגונית.

אחד מהביטויים הראשונים של מגמה זו היה שילובם של תלבושות צבעוניות מתקופת שושלת טאנג ב­­­צעדות שיכלו להיקרא באופן מוצהר – צעדות למען זכויות אדם. במקור, הרעיון היה לתת לאנשים הזדמנות לראות צד אחר של הפאלון גונג, כלומר: הצד התרבותי והאישי שלו.

במהרה, המיצגים  התרחבו  למיזמים  תרבותיים גדולים בהיקפם. מספר מתרגלים החלו להלחין שירים ומוזיקה עם אופי מסורתי שבוצעו במסגרות ציבוריות שונות. אחרים הלחינו פיוטים סיניים קלאסיים; אחרים ציירו נופים עצומים בעזרת צבע ובד.

יצירות אמנות מהווים את אחד העיסוקים המתמשכים והמשמעותיים יותר. בשנת 2004 אמנים שמתרגלים פאלון גונג תיעלו את עיסוקם האמנותי לשם הפקה של תערוכה בינלאומית המורכבת מעשרות ציורים ופסלים. התערוכה הגיעה ליותר מ -20 מדינות ועשרות אלפי אנשים צפו בה.

תכני התערוכה, כמו גם תכנים בשאר אמנויות בהם עוסקים מתרגלי פאלון גונג, משקפים שתי מגמות שונות מאוד שאותן מאזנים המתרגלים. מגמה אחת קשורה לחיים הרוחניים הפנימיים שנגזרים מהשיטה הרוחנית; האחרת קשורה לפעולות שעושים המתרגלים כלפי חוץ שנועדו לסיים לאלתר את הסבל והעוול הנוראיים בסין שחווים המתרגלים שם. כך יוצא שהציורים מציגים מדיטציה במנוחה שקטה ופיזור כרזות מחאה בכיכר טיינאנמן, למשל.

המחול מהווה עיסוק נוסף משמעותי מאוד. מספר מרכזים של אמנויות הבמה הוקמו במהלך העשור האחרון על ידי מתרגלים המטפחים דור חדש של אמנים עתידיים בתחום הריקוד הסיני המסורתי שבאופן מודע יהיה “ללא תרבות קומוניסטית.”

לעתים קרובות, העוסקים במעשי היצירה משתפים שזה חלק אנטגרלי עבורם, כלומר ששני אלמנטים משולבים זה בזה באופן הרמוני עם קשר פורה – הטוהר ושלוות הנפש של הפנימי המטופח מתבטא כלפי חוץ ביופי למכביר. אמן הפאלון גונג שואף לטוהר ולעומק כאחד.

רבים מסבירים שהאמנות שלהם אינה סתם התנסות או צורה לביטוי עצמי, אלא סוג של תקשורת בעלת משמעת עצמית; חלק גדול מהמאמץ מונע על ידי הרצון לחלוק עם הצופה או המאזין את תחושת היופי הפנימי שהמתרגל חווה או לחלופין, להנפיש מספרים וטענות מופשטות וכך “לגעת”  בעזרת האמנות ברדיפה של מתרגלי הפאלון גונג בסין. אפשר לחשוב על זה כ”אמנות אלטרואיסטית”.

ניתן למצוא בקלות גם צורות אחרות של התחדשות תרבותית ברחבי העולם בקרב מתרגלי הפאלון גונג, ובכלל זה, למשל יצירת תכניות העשרה המתמקדות בחקר התרבות הסינית, הפאלון גונג  וחינוך מוסרי, המכונות בדרך כלל “בתי ספר מינג-הווי”. גם אתרי אינטרנט של פאלון גונג מפרסמים כתבות המרחיבות את המעלות הסיניות המסורתיות כפי שמתוארות בסיפורים קלאסיים ובטקסטים פילוסופיים.

למרבה הצער, צורות ביטוי פומביות בסין אסורות כרגע. שם התחדשות תרבותית מקבלת פנים אחרות, כלומר – שבירה תרבותית. בשנים האחרונות רבים ממתרגלי הפאלון גונג בסין עודדו זה את זה ואת האזרחים בקהילותיהם לבחון מחדש את המיזם של הקומוניזם הסיני, ולנסות – או להעז – לדמיין איך יכולה להיראות החברה הסינית בהיעדר העול של הקומוניזם.

רבים כתבו כי בלי שינוי כזה, המקור והחוזק האמיתי של הזהות הסינית – המקורות האלו של סיפורים וערכים שהם בעצם המהות של התרבות הסינית המסורתית – יישארו לנצח קבורים, רדומים ופגועים. או גרוע מכך, יהיו כלי שנרמס תחת מכונות הדיכוי של המפלגה השולטת בסין.

לשם כך, מגוון רחב של מתרגלי הפאלון גונג בסין הפיצו באופן פעיל פרסום שכותרתו “תשעה דיונים אודות המפלגה הקומוניסטית הסינית” (ג’יו פינג גונג-צ’אנג) בשנים האחרונות. התוצאות עד כה היו מדהימות: התנערות מכל ארגוני המפלגה על ידי מאות מיליוני בני אדם.