שאלות נפוצות: רדיפת הפאלון גונג
שאלות נפוצות בהקשר לרדיפה נגד פאלון גונג בסין.
איך החלה הרדיפה?
הרדיפה הושקה רשמית ב-22 ביולי 1999 בשעה 3 אחר הצהריים, כאשר הטלוויזיה המרכזית של סין (CCTV) החלה את שידוריה סביב השעון כשהיא מתקיפה את פאלון גונג ומכריזה על האיסור החדש של המפלגה הקומוניסטית. מתרגלי פאלון גונג שנסעו לעתור לממשלה על כך, הועלו לאוטובוסים ועוכבו באצטדיוני ספורט ענקיים ובאולמות כנסים. מיד לאחר מכן, התרחשו שריפות פומביות של ספרי פאלון גונג, משפטי ראווה וסבבים של מעצרים בכל רחבי סין.
אך, את תחילת הרדיפה ניתן לייחס כבר ל-1996, כאשר המאמר הראשון שמתח ביקורת על פאלון גונג הופיע בעיתון היומי “גואנג-מינג”, וסימן את תחילת ההתקפות על פאלון גונג בתקשורת הממשלתית, ובפעולות אחרות.
(למידע נוסף: ערב הרדיפה).
מדוע המפלגה הקומוניסטית הסינית רודפת את פאלון גונג?
את הרציונל המורכב מאחורי קמפיין הרדיפה ניתן לפרק לארבעה גורמים: הגורם הראשון: הפופולריות של פאלון גונג והמספר הרב של מתרגלים (על-פי הערכות מבכירים במפלגה: יותר מ-70 מליון), ככל שפאלון גונג נעשה פופולרי יותר, הוא נתקל בהתנגדות רבה יותר. הגורם השני: דמותו ותפקידו של ג’יאנג דזה-מין. מחשש שהפופולריות הצומחת במהירות של פאלון גונג תאפיל על מורשתו, הורה מנהיג המפלגה דאז, ג’יאנג דזה-מין, על חיסול הפאלון גונג. עיתונאים ומקורות פנים תיארו את ג’יאנג דזה-מין כ”קנאי” בפאלון גונג ו”אובססיבי” לחיסול הקבוצה. או שג’יאנג ביקש להרוויח כוח לעצמו וגם למגר קבוצה שראה בה איום על כוחו. הגורם השלישי: אידיאולוגיה רעיונית מנוגדת: ההבדלים האידיאולוגיים בין המפלגה הקומוניסטית האתאיסטית לבין פאלון גונג הרוחני גם כן שיחקו תפקיד ברדיפה. והגורם הרביעי: טבע השיטה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. הרדיפה נגד פאלון גונג היא האחרונה ברצף של קמפיינים אלימים שהמפלגה משתמשת כדי להזכיר לאוכלוסייה את שליטתה. זהו טבע השליטה של המפלגה הקומוניסטית.
(למידע נוסף: מדוע מתרגלי הפאלון גונג נרדפים בסין)
מהי האסטרטגיה של המפלגה הקומוניסטית בקמפיין הרדיפה?
מתוך “תשעה דיונים אודות המפלגה הקומוניסטית הסינית” (דיון שני):
“למפלגה הקומוניסטית יש אסטרטגיה כפולה: צד אחד רך וגמיש והצד השני קשה וקשוח.
האסטרטגיות הרכות כוללות תעמולה, חזיתות מאוחדות, זריעת ריב ומחלוקת, ריגול, הסתה למרי, עסקאות כפולות, חדירה לתוך נפשם של אנשים, שטיפות מוח, שקרים ורמאות, הסתרת האמת, התעללות פסיכולוגית, ויצירת אווירה של טרור. באמצעים אלה יוצרת המק”ס תסמונת של פחד בליבם של אנשים הגורמת להם בקלות לשכוח את עוולות המפלגה. המגוון העצום של שיטות אלה יכול לרמוס את הטבע האנושי ולעודד את הצד המרושע של האנושות.
השיטות הקשוחות של המק”ס כוללות אלימות, רדיפה, צעדים פוליטיים, רצח עדי ראייה, חטיפה, דיכוי קולות אחרים, התקפות חמושות, מדיניות יד קשה מפעם לפעם וכן הלאה. שיטות אגרסיביות אלה יוצרות ומנציחות טרור”.
באיזו צורה מתאפיינת הרדיפה?
בתוך סין, המפלגה הקומוניסטית משתמשת בכל שיטה זמינה כדי להטיל אימה ולחץ על אנשים לוותר על אמונתם. שוללים ממתרגלים לימודים, עבודות ומשמורת על ילדיהם, הם מושפלים בפומבי, נאנסים ועוברים התעללות מינית על ידי המשטרה. אלה החושפים את ההתעללויות שחוו בשבי נכלאים בשל “הדלפת סודות מדינה”. מכל המתרגלים נשלל ייצוג משפטי, והיו שקיבלו עונשי מאסר של עד 18 שנים רק בשל אמונתם. על פי הדיווחים, מאות אלפים נשלחו למחנות עבודה ל”חינוך מחדש” – מערכת הגולאג של סין – ללא כל משפט חוקי. אנשים בריאים רבים בגופם ונפשם חויבו להיכנס למחלקות פסיכיאטריות בהן הם עוברים התעללות בתרופות מזיקות לעצבים. נכון לנובמבר 2020 תועדו 4,574 מקרי מוות, בעיקר מעינויים, שמתוכם יש יותר מ-63,000 עדויות בסך הכולל. ההערכה היא כי מספר מקרי המוות האמתיים גבוה פי כמה וכמה ומגיע לעשרות אלפים.
כמה אנשים הושפעו מהרדיפה הזו?
בערב השקת הרדיפה ממשלת סין העריכה שיש לפחות 70 מיליון אנשים המתרגלים פאלון גונג בסין. אם נכלול את המשפחות והחברים של המתרגלים הללו, נוכל להגיד שהרדיפה השפיעה ישירות על מאות מיליוני אנשים.
הקמפיין הגיע, ברמה כזו או אחרת, כמעט לכל האנשים בסין – סטודנטים נאלצו לחתום על כרזות המגנות את הפאלון גונג, עובדים נאלצו להשתתף במפגשי לימוד מיוחדים, על מטיילים כפו לירוק על תמונתו של מייסד הפאלון גונג, מר לי הונג-ג’י, ובין השנים 2001-1999 (לפני שהרדיפה המשיכה להתקיים במחתרת) כל המדינה הוצפה בתעמולה אנטי-פאלון גונג המסיתה לשנאה.
ובנוסף, נחשוב גם על כל הסוהרים, אנשי המשטרה, אנשי הביטחון ואנשי המערכת המשפטית בסין שהושפעו מהקמפיין, אסרו, התעללו, ריגלו, פרצו לבתים ועוד, כדי לעמוד לנוכח הדרישות של בכירי המפלגה הקומוניסטית בסין, אם ברצון, או כנגד הרצון, אם בזדון, או בהכרח, כל אלו הם גם אנשים שהושפעו ונפגעו בנפשם, ובמוסריותם בגלל קמפיין הרדיפה.
מהי הסיבה לדברי המק”ס שהם עושים זאת לפאלון גונג?
המפלגה הקומוניסטית הסינית מכחישה באופן מוחלט כל התרחשות של התעללות במתרגלי פאלון גונג. היא מכחישה שעינתה מישהו, היא מכחישה שרצחה מישהו, היא מכחישה שהסירה איברים מגופותיהם של מתרגלים, היא מכחישה שהיא מרגלת אחר פאלון גונג מחוץ לגבולות סין. ובמילותיו של וואצלב האבל, הנשיא הראשון של הרפובליקה הצ’כית: “היא מכחישה הכול”. באשר לשאלה מדוע היא אסרה על פאלון גונג, המפלגה הבהירה את עמדתה לאורך כל הדרך, בהפיצה את המסר שלה ברחבי העולם כשהיא מעמידה בכך את הפאלון גונג במגננה מהיום הראשון לרדיפה ביולי 1999. אם לצטט ישירות, על פי המפלגה, פאלון גונג הוא “אנטי חברתי, אנטי-מדע ואנטי-אנושות”.
המפלגה, ששיבחה את פאלון גונג טרם האיסור, טוענת כעת כי פאלון גונג מהווה מטרד לחברה, (אם כי אין באפשרותה להסביר מדוע אף ממשלה אחרת באף אחת מ-90 המדינות בהן מתרגלים פאלון גונג באופן חופשי לא טענה להאשמות דומות). היא טוענת שפאלון גונג הוא אנטי-סין (אם כי הרוב המכריע של המתרגלים הם סינים שאוהבים ומתחברים למסורת הסינית בת אלפי השנים), וכי זהו ארגון פוליטי (אף על פי שפאלון גונג מבהיר עד היום הזה כי אין לו עניין בשלטון ולקבוצה לא היה דבר עם הממשלה טרם החלה להירדף).
בנוסף המפלגה האשימה את הפאלון גונג שהיא כת, ועוד האשמות שניתן למצוא בפרק “תפיסות מוטעות“.
מה הם הכלים של הממשלה לדיכוי הפאלון גונג?
המפלגה השתמשה במערך הביטחון העצום, במערכת המשפטית ובמשאבי התעמולה שלה כדי לתקוף את פאלון גונג, תוך ניצול הניסיון שרכשה ביותר מחצי מאה שנים בניהול קמפיינים כאלה ועם טקטיקות שאומצו על ידי הדיקטטורות הידועות לשמצה ביותר בעבר.
כדי להפוך 1.3 מיליארד אנשים נגד פאלון גונג, המפלגה השיקה בין לילה קמפיין תעמולה מאסיבי כזה, שהציף את הטלוויזיה הממלכתית, עיתונים, שירותי כבלים ואינטרנט, בעודה מצנזרת את הגישה לנקודות מבט חלופיות, כמו לדוגמה, תקרית ה”הצתה העצמית” המבוימת שהשפיעה רבות על עמדתם של אזרחים סיניים כלפי פאלון גונג.
כדי למנוע ביקורת בחו”ל, המפלגה הפיצה את התעמולה שלה לְעולם שכלל לא ידע מהו פאלון גונג, תוך כדי איום על בכירי ממשל זרים בהשלכות אם הם ידברו נגדה בגלוי. היא גם גייסה רשת ריגול לחדור לפאלון גונג בחו”ל.
כדי לעצור מאות אלפי מתרגלי פאלון גונג, המפלגה נכנסה לתוך והרחיבה את מערכת מחנות העבודה העצומה שלה, בדומה מאוד לגולאג הסובייטי. כמו כן שחררה פושעים רגילים כדי לפנות מקום למתרגלים בכלא, בזמן שמתרגלים בריאים אחרים נשלחו למחלקות פסיכיאטריות.
כדי לאתר את מתרגלי הפאלון גונג ולהביאם למעצר, המפלגה הסתמכה על טכנולוגיה מחו”ל, כמו מערכות של חברת סיסקו האמריקנית שנמכרו למשרד הביטחון הציבורי בסין למטרה זו.
כדי לענות את מתרגלי הפאלון גונג הכלואים, המפלגה השתמשה באלות חשמליות, צינוריות להאכלה בכוח ובכפייה, חבלים, מגהצים ותרופות פסיכיאטריות, כמו גם בחגורות זמינות בהישג יד, סוליות נעליים, מברשות, סיגריות בוערות, וכמובן אגרופים, ברכיים, וקירות.
כדי להבטיח חסינות פטורה מעונש למשטרה, המפלגה הורתה לכל בתי המשפט (ששופטיהם מלכתחילה הם חברי מפלגה) להרשיע באופן נמרץ את הפאלון גונג, והורתה לעורכי דין שלא להגן על מתרגלים ללא אישור.
לבסוף, כדי להיפטר מאותם מתרגלי הפאלון גונג המסרבים “לעבור שינוי” (לדוגמה, באמצעות שטיפת מוח) וגם להפיק רווח מכך, המפלגה, הצבא ובתי החולים שיתפו פעולה כדי “להוציא להורג” מתרגלי פאלון גונג על שולחן הניתוחים; לאחר מכן הסירו את האיברים שלהם להשתלות על-פי דרישה.
כדי לפקח על התהליך כולו, ג’יאנג דזה-מין, שפתח בקמפיין, הקים את משרד 6-10 (קישור לדף משרד 6-10).
כיצד מגיבים מתרגלי פאלון גונג לרדיפה?
מתרגלי פאלון גונג מגיבים במידה ניכרת לציון באמצעים לא אלימים ומסרבים להשתמש בכוח במשך כל שנות ההתנגדות לדיכוי.
בתוך סין, תגובתם של המתרגלים כללה, בין השאר, ניסיון להגיש עתירות או שליחת מכתבים לגופים ממשלתיים בסין, ישיבה במדיטציה בגנים ציבוריים, בכיכר טיאננמן ובמקומות אחרים, יידוע אזרחים עמיתים על הרדיפה שהם מתמודדים מולה ואי חוקיותה, באמצעות חלוקת עלונים ותקליטורים, תליית שלטים וכרזות במקומות נראים לעין. שיחות טלפון למחנות עבודה ולבתי כלא כדי לדבר ישירות עם המתעללים, ופרסום רישומים מתועדים על מתעללים ועל הרדיפה באינטרנט.
מחוץ לסין מתרגלי פאלון גונג עורכים במשך שנים משמרות סביב השעון מחוץ לשגרירויות ולקונסוליות סיניות, תהלוכות וצעדות, עֲצַרות, שביתות רעב מסעות על פני מדינות במכוניות או אופניים, כדי לעורר מודעות לרדיפה בסין. פעילויות אחרות כוללות איסוף דוחות למפקחים המיוחדים של האו”ם, עריכת מסיבות עיתונאים ופורומים, דִרבון מנהיגים לדבר בגלוי על הזוועות, הפקות מדיה מודפסת, אלקטרונית ומשודרת אודות הרדיפה, הגשת תביעות נגד בכירי המפלגה הקומוניסטית הסינית הקשורים לקמפיין הרדיפה, כמו גם פיתוח תוכנות מתקדמות לעזור לאזרחים הסינים לפרוץ דרך חומת האש של האינטרנט בסין.
לקריאה נוספת מומלץ לעיין ב: התנגדות בדרכי שלום , אקטיביזם ברחבי העולם, תביעות משפטיות ברחבי העולם, חקירות בלתי תלויות
כיצד הגיבו רוב הסינים לרדיפה?
בשנים הראשונות לאחר שהושק הקמפיין נגד פאלון גונג ב-1999, נראה כי מרבית הסינים היו המומים ולא התערבו. בין אם האמינו בתעמולה של המפלגה או בגלל שהם פחדו להתמודד עם רדיפה בעצמם, רק מעטים מלבד משפחות הנרדפים, העזו לומר מילה הוגנת על הפאלון גונג בפומבי.
אבל כיום סינים בסין ומחוצה לה, מעזים יותר ויותר לתמוך בפאלון גונג. עורכי דין, במיוחד אלה כמו גואו גואו-טינג וגאו ג’י-שנג אבדו את הקריירה שלהם כשניסו לצאת להגנת פאלון גונג.
כיצד הגיבו ארה”ב וממשלות אחרות בעולם לרדיפה?
מאז החלה הרדיפה נגד פאלון גונג בסין ב-1999, ממשלות ברחבי העולם קראו למשטר הסיני לסיים את הקמפיין האכזרי. מחלקת המדינה של ארצות הברית, הדגישה את הרדיפה נגד פאלון גונג בדוחות השנתיים שלה. כבר ב-1999 וב-2002 התקבלו שתי החלטות המגנות את הרדיפה בקונגרס האמריקני ואחרות התקבלו מאוחר יותר גם בפרלמנטים אירופיים, באוסטרליה, בקנדה, באירלנד, בטייוואן ובמדינות אחרות.
(לקריאה נוספת: “פעולות ממשלתיות“).
כיצד מגיבים ארגונים כמו אמנסטי אינטרנשיונל לרדיפה?
מאז תחילת הרדיפה, מגוון רחב של ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים, עיתונאים חוקרים, עורכי דין סיניים, דוחות של האו”ם ודיווחים של ממשלת ארה”ב תיעדו וסיפרו באופן עצמאי על הפרות זכויות שיטתיות – כולל עינויים ומוות במעצר – שמתרגלי פאלון גונג סבלו בסין.
אמנסטי אינטרנשיונל פירטה שוב ושוב היבטים שונים של רדיפה נגד פאלון גונג בדוחותיה השנתיים. כמו רוב ארגוני זכויות אדם, אמנסטי לא יכלה לנהל חקירה עצמאית משלה ולהציג נתונים, אבל היא השיקה באופן קבוע פעולות דחופות, כשהיא מעודדת את חברי הרשת שלה לקמפיין לטובת מתרגלי פאלון גונג עצורים הנמצאים בסכנת עינויים ומוות.
גם Human Rights Watch פרסמה דוחות החושפים את הרדיפה הלא חוקית כבר בשלביה הראשונים.
יותר ויותר אנשים בולטים – כמו עורכי דין מובילים בתחום זכויות האדם, בני הקהילה הדתית היהודית ותומכי הדמוקרטיה הסינית בחו”ל – דיברו בגלוי על רציחת מתרגלי פאלון גונג בעבור איבריהם.
(לקריאה נוספת: תיעודים עצמאיים).
למה רודפים דווקא את הפאלון גונג?
עד שתפסה המק”ס את השלטון, היו בסין שלוש דתות: קונפוציאניזם, בודהיזם וטאואיזם. הצעד הראשון של המק”ס היה לנסות לחסל לחלוטין את שלושת הדתות. לאחר מכן היא חיסלה כמעט לגמרי את מי שהאמין בנצרות. אחר כך היא חיסלה עשרות אלפי אינטלקטואלים כדי שלא יהיה בסין חופש מחשבה. ב-1989 היא חיסלה סטודנטים בכיכר טיאננמן שרצו דמוקרטיה. כיום היא רודפת את הטיבטים, האויגורים, הנוצרים ועוד (גם הדת היהודית אינה ממש חוקית בסין ויש עדויות שמתנכלים גם אליה). עובדתית זה נחשב למשטר הרצחני ביותר בהיסטוריה. יותר מסטאלין, יותר מהיטלר. יש עשרות אלפי הפגנות מחאה כל שנה.
היום כמעט כל מי שעומד בראש מנזר בסין נמצא תחת פקיד המפלגה הקומוניסטית או הוא עצמו מהמפלגה. האידיאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית היא שהמפלגה נמצאת מעל הכל: מעל המשפחה שלך, מעל החברים שלך, מעל האמונה שלך ומעליך עצמך.
קבוצות צ’יגונג אחרות נאסרו גם כן ולא ניתן עוד למצוא מתרגלים המתרגלים את תרגילי התנועה שלהם בפארקים הסיניים. אבל ניתן לראות בפארקים בסין אנשים המתרגלים טאי-צ’י או תנועות של שיטות צ’יגונג אחרות, אבל כולן רק באופן שטחי של התרגול ללא התורה או הכתבים שמאחוריהם, וכולם תחת שליטת המק”ס.
למה המתרגלים לא חותמים וויתור על פאלון גונג ונמנעים מעינויים ורדיפה?
כשרודפים אדם באכזריות, כולאים אותו, משמיצים אותו ומענים אותו, נשללת ממנו החירות הפיזית. אבל, כשהסוהר שלך רוצה להחליט עבורך במה להאמין ומה לחשוב הוא מנסה לשלוט בחירות הפנימית שלך, בנפש שלך, או בנשמה שלך. אדם המאמין בפאלון גונג קשה לו מאוד לוותר עליהם. אבל יש כאלה שבסוף חותמים. ואז, מי שחותם לא רק מסכים שהמפלגה הקומוניסטית תשלוט בחשיבה שלו, הוא גם צריך להתנהג כמוה. המשמעות היא שאותו סוהר מחייב אותך עכשיו להוכיח שוויתרת על אמונתך ומחייב אותך להשתתף בעינויים של מתרגלים אחרים, ולשכנע אותם באמצעים אלימים מאוד גם כן לוותר.
האין כמה מחברי פאלון גונג הציתו עצמם בכיכר טיאננמן?
טענה זו הייתה אחת מהצלחות התעמולה הגדולות ביותר של המק”ס ובכלל זה במאה העשרים ואחת. הכְּתבים של פאלון גונג מתנגדים בתוקף להריגה ורואים בהתאבדות חטא. אנו מאמינים שהאירוע בּוּיָם.
(לצפייה בסרטון על “ההצתה העצמית: שקרים שהורגים).
מדוע לא מרבים לקרוא או לשמוע על זה בכלי התקשורת?
אכן, לאחר התעניינות ראשונית בסיפור, העיתונות המערבית התחמקה במידה רבה מהנושא.
המק”ס טרחה מאוד לדחוק את הקמפיין למחתרת ולמנוע מעיתונאים זרים לדווח על הסיפור. המפלגה הצליחה גם ליצור יחס שלילי רב כלפי הפאלון גונג כבר מההתחלה. ב-1999 מנגנוני התעמולה של סין התפשטו ברחבי העולם ואילו לפאלון גונג היו בקושי אתרי אינטרנט, שלא לדבר על תחנות טלוויזיה ועיתונים. הקבוצה נתפסה במגננה ביחסי הציבור שלה ומאז היא נלחמת בקרב קשה כדי למשוך תשומת לב לרדיפה.
כמה עיתונאים העובדים עבור כלי תקשורת מערביים, כמו ה-BBC , התוודו כי הסיפור לא סוּקר עקב החשש לאבד גישה לבייג’ינג. יתרה מכך, עבור עורכים רבים ידיעות על הפרות זכויות אדם בקנה מידה גדול, אפילו רצח המוני, אינן עולות בקנה אחד עם הסיפורים על “עלייתה השקטה של סין” שהם מריצים כעת.
למידע נוסף על הסיבות לכך שפאלון גונג לא נמצא בתקשורת כפי שניתן היה לצפות, ראה מאמר של לישי למיש שנכתב ב-2007 https://www.cesnur.org/2009/slc_lemish.htm.
אולם בכל זאת ניתן למצוא דיווחים על הרדיפה בתקשורת הבין-לאומית. (למידע נוסף: עיתונות חוקרת).
מה זה יעזור שנפעל, כאן האם זה ישנה משהו?
משנה המון. לחץ ציבורי הקטין את היקף הרדיפה בסין. כשאנשי ציבור ממדינות המערב מדברים על הנושא בגלוי יש לכך אפקט חשוב מאוד. היו מקרים שמתרגלים שידעו על מאסרם במערב סבלו יחס קשה במחנות העבודה בכפייה, אך הרבה פחות מאלו שלא ידעו עליהם. היו כאלו שהשתחררו אודות ללחץ מהמערב. המשטר הקומוניסטי עושה כל דבר כדי להסתיר את הפשעים. אחד מהם זה לנסות לשכנע נציגי מדינות לדבר על הנושא בדלתיים סגורות. אם כולם היו מדברים על כך בגלוי הם לא היו מסוגלים לקיים את הרדיפה הזו.
זה אותו משטר קומוניסטי שהיה בברית המועצות. וההשפעה מאוד דומה להשפעה של הלחץ הציבורי שהיה לשחרר את אסירי ציון כמו נתן שרנסקי ויולי אדלשטיין.
האם לפאלון גונג יש נטיות פוליטיות?
האם פאלון גונג “נהיו” כח פוליטי בסין?
הרשויות הסיניות אוהבות לטעון כי הפאלון גונג “הפך להיות פוליטי” ובאופן מפתיע המשפט הזה מצא את דרכו לתוך מספר דיווחים על השיטה. הטענה היא שפאלון גונג התפשר על האמונות שלו ונכנס לזירה הפוליטית.
העובדה הראשונה והבסיסית ביותר שיש לציין היא, שלפאלון גונג כקבוצה אין כלל שאיפה פוליטית – לא עכשיו ולא אי פעם בעבר– היא גם לא מתנגדת או תומכת באף ישות פוליטית מסוימת, כולל הדיקטטורה של סין. היא גם לא מצדדת בשום מערכת פוליטית מסוימת.
מה שהיא מבקשת בעצם לעשות זה לתעד, לחשוף ולבקש לעצור את הפשעים נגד האנושות, שבהם היא עצמה נתונה בסין. לעשות כך, זו אינה פעולה פוליטית.
לקריאה נוספת: האם פאלון גונג נהיו “כח” פוליטי בסין?
האם לפאלון גונג יש נטיות פוליטיות במערב?
לפאלון גונג אין כל קשרים פוליטיים.
לקהילת הפאלון גונג וכמו גם למייסד הפאלון גונג, מאסטר לי הונג-ג’י, אין כל קשר לפוליטיקה בארה”ב או בכל מקום אחר במערב או בסין. למעשה, מאסטר לי קרא שוב ושוב למתרגלי הפאלון גונג לא לערב את השיטה בפוליטיקה. כמובן, אנשים בקהילת הפאלון גונג מחזיקים בדעות משלהם המשתרעות על כל הקשת הפוליטית, מהליברליות ביותר ועד לשמרניות ביותר וכל מה שביניהן. עם זאת, קהילת המתרגלים אינה מערבת עצמה כקבוצה או כקהילה – בפוליטיקה – ואינה תומכת באף פוליטיקאי מסוים.
אם כן, מדוע יש עדיין כלי תקשורת הטוענים שיש לפאלון גונג נטיות פוליטיות מובהקות?
במקרים מסוימים, זה ברור שהמק”ס מסיתה מאחורי ההאשמות הללו.
במשך 20 שנה דאגה המק”ס להכפיש ולערער את האמון בפאלון גונג בחברה המערבית, במטרה לדחוק לשוליים את הקולות החושפים את הזוועות שמבצעת המק”ס נגד מתרגלי פאלון גונג. מאמצים אלה כוללים העסקת גורמים רשמיים בקונסוליות הסיניות ברחבי העולם כדי לרגל אחר הפאלון גונג ולהכפיש אותו מעבר לים, כמו גם עושים שימוש נרחב בלחץ פוליטי וכלכלי על ממשלות ותאגידים. לחץ זה מופעל תמיד כדי לאלץ מוסדות מערביים להכפיש, או לכל הפחות להתעלם, מקולות התומכים בפאלון גונג. ממש כמו שראינו בשנה שעברה ב-NBA, בהוליווד ובתעשיות אחרות, המק”ס מפעילה לחץ כלכלי משמעותי על כלי תקשורת במערב, שלרובם אינטרסים כלכליים משמעותיים בסין.
לקריאה נוספת: האם לפאלון גונג יש נטיות פוליטיות במערב?